𝐢𝐜𝐞

אפילוג

נ.מ סופיה:

אני לא מאמינה שאני נמצאת בסיטואציה הזו, זו סיטואציה מוזרה כל כך ובו זמנית מרגשת בטירוף. למרות שכבר הייתה לנו שיחה על זה, אני לא יכולה לדמיין איך מייקל מרגיש.

סידרתי את שמלתי והעברתי את ידי בשיערי שהיה מפוזר ומסולסל. לא הייתי בהרבה חתונות בחיי, אבל אלו שהייתי בהן היו מרגשות. אפילו זו של אמי, בצורה מעוותת.

דפקתי בדלת וחיכיתי שתיפתח, כעבור מספר שניות היא נפתחה. לורטה עמדה שם בשמלתה הלבנה ונראתה צעירה ויפה מתמיד.
"את נראית מדהים" אמרתי בעיניים פעורות.
"הו מותק, אני כל כך מתרגשת" היא אמרה וחיבקה אותי.

"הצבע בורדו הזה מחמיא לך מאוד, את נראית כמו נסיכה בשמלה הזו" לורטה החמיאה לי על השמלה.
מייקל הפתיע אותי, הוא זכר איכשהו את השמלה הזו שהייתי אמורה ללבוש לחתונה של אמי, זכרתי במעורפל שהתלוננתי על זה בפניו באותו ערב אבל מסתבר שהוא זכר את זה.
"את נראית כמו נסיכה! את באמת כל כך יפה לורטה, אני כל כך שמחה בשבילך" השבתי.
"תודה מותק, אני אוהבת אותך מאוד" היא אמרה ומשכה אותי לחיבוק נוסף.

מייקל היה זה שהוביל את לורטה לחופה, האולם היה מלא באורחים ואני עמדתי בתוך הקהל וצפיתי בטקס המרגש. בעלי, שעמד קרוב להוריו לבש חליפה כחולה, זקנו היה מסודר וכך גם שיערו, התחשק לי לפרוע אותו.

החתונה שלי ושל מייקל הייתה שונה לגמרי מהחתונה הזו. זה היה טקס קטן, מאוד קטן. הנוכחים היחידים היו לורטה, ג'יימס, רייצ'ל וג'יידן, הילדים שלהם וכמובן שהבאנו גם את ברי. סירבתי לקיים חתונה גדולה בידיעה שאבי לא יהיה שם ולא יוביל אותי לחופה, מייקל לא התנגד.

ובכל זאת, זה היה היום הכי מרגש בחיי, עברה כבר יותר משנה מאז וכל פעם שאני נזכרת באותו יום פרפרים מציפים את בטני.

"וואו!" מייקל אמר והסתכל עליי בהערצה כשהטקס הסתיים. "את הבן אדם הכי יפה שראיתי בחיים שלי"
הוא הניח את ידיו על גבי התחתון ומשך אותי לחיבוק, הוא נשק למצחי.

"איך אתה מרגיש? לגבי כל זה" שאלתי
"זה מוזר בטירוף, בקושי התרגלתי לעובדה שהם חזרו להיות ביחד" הוא ענה והצמיד את גופי לגופו.
"אבל אני תומך בכל החלטה של אמא שלי" הוא הוסיף.

בזמן שמייקל דיבר עם כמה מהאורחים נשארתי עם ג'יימס, הוא ומייקל כמו אחים.
בהתחלה תיעבתי אותו אבל עם הזמן למדתי לסבול אותו ואפילו לחבב אותו קצת.

כעבור כמה שעות כשחזרנו הביתה כבר היינו עייפים שנינו, הורדתי את האיפור מפניי ופשטתי את שמלתי.
מייקל פשט את חליפתו ונשכבנו במיטה.
"אתה יכול לכבות את האור?" שאלתי
"אני עייף" הוא אמר בפיהוק
"גם אני" השבתי והבטתי בו, הוא הביט בעיניי.
"או שפשוט אפשר להשאיר את האור דולק" הוא הציע ותחב את שיערי שהיה על פניי מאחורי אוזני ולא הסיר את מבטו מעיניי.
"לא" התווכחתי.
"איך אני אראה את עיני הקרח שלך בחושך?" הוא שאל וגרם לי לפלוט צחוק קטן.
"אתה אידיוט" אמרתי ונשקתי לשפתיו ואז הוא קם וכיבה את האור.