פרק 61

1.2K 53 2
                                    

נ.מ סופיה:

נשיקה רטובה על לחיי העירה אותי משנתי.
"מה?" שאלתי בעייפות
"את צריכה לקום, היה לנו הסכם" מייקל אמר וליטף את שיערי.
"שיט" מילמלתי כשנזכרתי בהסכם המטופש שלנו. הסכמתי לפגוש את ג'יידן היום.

"דיברת איתו?" שאלתי כשקמתי מהמיטה
לקחתי תחתונים וחזייה מהמגירה ולבשתי.
"כן, הוא יכול בעוד שעה. לא אמרתי לו איפה, חיכיתי שאת תבחרי" מייקל אמר
"לא אכפת לי ממש, אפשר פה" השבתי
"אין בעיה" מייקל אמר
הוצאתי מהארון טייץ קצר וטישירט אוברסייז.

התחלתי להתאפר ולשים מייקאפ.
מרחתי גם מעט מסקרה וזה הכל.
המטרה היחידה שלי היא להסתיר את הנמשים שהוא אהב כל כך בעבר.

"מייקל?"
"מה סופ?"
"אתה תישאר איתי בזמן השיחה נכון?" שאלתי
"ברור" הוא השיב
"אני לא רוצה לעשות את זה" אמרתי
"אני יודע, הכל יהיה בסדר" הוא אמר וחיבק אותי
"אני אוהבת אותך" נישקתי אותו.

הוא הכין לנו קפה ואז נשמעה דפיקה בדלת.
נמלאתי חרדה, לפני שהוא הלך לדלת הוא בא אליי
"אני איתך" הוא לחש באוזני ונשק למצחי.
הוא פתח את הדלת ושם ג'יידן עמד, הסתכל עליי די בהלם.

מייקל הציע לו לשתות, הוא הסכים ואז התיישב לידי.
זזתי מעט כדי להתרחק ממנו.
"היי" הוא אמר, שילבתי את ידיי ולא השבתי לו.
חיכיתי שמייקל יבוא, זזתי עוד יותר כדי שישב ביני ובין ג'יידן.

"מתי חזרת לקשר עם אבא?" הטחתי בו את השאלה
"אני ואבא בקשר כבר שנים" הוא אמר, הרגשתי צביטה בליבי על כך שאבי לא סיפר לי את זה.
"אחרי שהם התגרשו אבא עבר לגור פה, קרוב אליי, הוא שכר בלש שימצא אותי. כשהוא מצא אותי הוא סיפר לי על הגירושים וכל מה שקרה בזמן שלא הייתי"  ג'יידן המשיך לספר. לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהתעוררה בי כשגיליתי שאבי הסתיר ממני דבר כזה במשך כל כך הרבה זמן.
"אני ביקשתי מאבא שלא יספר לך או לאמא שאנחנו בקשר כי לא ידעתי איך תגיבו, פחדתי מהתגובה שלכן, במיוחד משל אמא" הוא הסביר.

"איך זה שהיית בחתונה של אמא?" שאלתי
"אחרי שאבא מת הבנתי שעשיתי טעות חמורה, כשהתאוששתי קצת מההלם התקשרתי לאמא כדי להתנצל על הכל. כמובן שהיא קיבלה אותי בחזרה, קבענו להיפגש והיא לקחה אותי למדוד חליפה לחתונה שלה" הוא אמר וצביטה נוספת הורגשה בליבי, ההעדפה של אימי.

"אתה יודע מה הבעיה שלה איתי?" שאלתי, השאלה שהכי מסקרנת אותי, תמיד סיקרנה שמעולם לא היה לי אומץ לשאול. הוא לקח רגע לפני שענה.

"היא לא רצתה אותך" הוא אמר בקושי ולקח נשימה
"לפי מה שאבא סיפר לי, אני לא יודע בוודאות. היא לא רצתה יותר מילד אחד, אבא כן רצה. היא נכנסה להריון איתך, היא רצתה להפיל ואבא התעקש שלא וניסה לשכנע אותה. בסופו של דבר זה עבד ואת נולדת אבל מאז היא נטרה לו טינה על כך וככה גם היחסים ביניהם התדרדרו" הוא הסביר. אני הסיבה לכל הכאוס שהיה בבית?

היו כמה דקות של שקט שבהן ניסיתי לעכל את מה ששמעתי הרגע.
"אני מצטער סופיה, על הכל" הוא התנצל
"אני לא סולחת" אמרתי בקרירות ועל פניו היה מבט מבועת. מייקל ליטף את ברכי.

"בבקשה סופיה, תנסי לשים את עצמך בנעליים שלי" הוא אמר
"אם הייתי בנעליים שלך לא הייתי עוזבת שקצת קשה, הייתי נשארת ומתמודדת עם זה כמו גבר. ובנוסף לכך אתה גם הסיבה שאבא היה כל כך רחוק ממני. הוא עזב אחריך ואתה ברחת והתחתנת והקמת משפחה כאילו אנחנו לא היינו קיימים בכלל!" אמרתי בכעס וקמצתי את ידי לאגרוף.

"אני לא הכרחתי אותו לעזוב אחריי, הוא עשה את זה מרצונו. ואת יודעת עד כמה נורא היה בבית עם הצרחות שלהם כל הזמן ואם זה לא מספיק היה לי גם להגן עלייך, את היית ילדה קטנה ואני הייתי נער שלא ידע להתמודד. עכשיו אני בא אלייך בתור אדם מבוגר, מודה בטעות שלי ומתנצל, אם את לא סולחת אני אעזוב אותך בשקט ולא אטריד אותך שוב אף פעם.
אז בפעם האחרונה סופיה, אני מצטער על הכל" הוא אמר

"את סולחת?" הוא שאל.
הינהנתי בראשי קלות, היה לי קשה להוציא את המילים מפי. לא חשבתי שזה אי פעם יקרה.

"רייצ'ל ואני נשמח אם תבואו לארוחת ערב השבוע" ג'יידן אמר לפני שיצא מהבית
"אנחנו נשמח" מייקל אמר.
"אין בעיה אז נתאם איתכם במהלך השבוע" ג'יידן אמר והלך.

בשנייה שמייקל סגר את הדלת הוא הרים ונישק אותי.
הוא לקח אותי למיטה ופשט ממני את בגדיי, הכל קרה במהירות, הוא פשט את חולצתו.

הוא עמד לפשוט את מכנסיו כשפעמון הדלת צלצל.
"סעמק" הוא מלמל בעצבנות וצחקתי. הוא יצא מהחדר, עם כל הרצון לשכב עכשיו הייתי מותשת, לפני כמה דקות לא הרגשתי ככה אבל ברגע שהוא יצא מהחדר הרגשתי גל של עייפות נוחת עליי.
הורדתי את החזייה ונכנסתי מתחת לשמיכה.

הייתי רדומה כשהרגשתי זרועות חזקות עוטפות אותי.
"מי זה היה?" שאלתי בישנוניות
"ג'יידן שכח פה את הטלפון" הוא ענה
"אה" מילמלתי
מייקל הצמיד אותי אליו, הרגשתי את נשימתו עליי ונרדמתי לגמרי תוך כמה שניות.

 𝐢𝐜𝐞Where stories live. Discover now