נ.מ מייקל:
אתמול ג'יימס התקשר אליי ואמר לי שהוא לקח יום חופש מהעבודה מחר וקבע מחר ללכת לים עם כמה חברים וידידות שלו. הוא אמר לי לבוא גם, בהתחלה זרמתי אבל עכשיו לא מתחשק לי.
עזרתי לאמא שלי להגיע לספריה והלכתי, אני נוסע עם ג'יימס והשאר יגיעו בעצמם.
"סוף סוף אתה זורם עם משהו! אני מרגיש כאילו לא ראיתי אותך שנים!" הוא אמר בהתלהבות. קמתי הבוקר במצב רוח רע. חייכתי חיוך קטן לכיוונו, עצמתי את עיניי בנסיון לישון, אתמול בלילה ישנתי פחות מהרגיל, בערך שעה. לא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליח לישון ואני שונא את זה!
אני מרגיש את העייפות מבלי יכולת להירדם.
אני לא יודע איך אני אעבור את היום הזה.
אחרי שעה של נסיעה שבה ג'יימס דיבר לעצמו, שם שירים ואכל לי את המוח הגענו לים. החברים שלו כבר היו שם, היו שני גברים ושלושה בנות. הוא הציג לי אותם אבל למען האמת לא ממש הקשבתי וגם אם הייתי מקשיב הייתי גם ככה שוכח את השמות שלהם אחרי דקה.
הם הלכו לשחק כדוריד על החוף, אני העדפתי להישאר במקום שהתיישבנו בו קודם.
"התעייפתי" אמרה אחת הבנות והתיישבה לידי
"למה אתה לא משחק?" היא שאלה
"אין לי כוח" עניתי תשובה קצרה ויבשה
"רוצה?" היא הוציאה בקבוק בירה מהציידנית והציעה לי, הנהנתי בראשי. והיא הביאה לי אותו והוציאה עוד אחד לעצמה.
"אהבתי את הקעקועים" היא אמרה
"תודה" עניתי ביובש, אין לי חשק להתחיל שיחות.
היא לבשה ביקני בצבע ורוד, שיערה היה חום ועיניה בצבע הייזל. היא יפה, היא מזכירה לי את לוסי, אבל היא לא לוסי. לגמתי מהבירה ושקעתי במחשבות.
היא נפרדה ממני כי היה לה קשה עם העבודה שלי והסיכונים שאני נמצא בהם בגללה. מאז שהייתי ילד זו הייתה עבודת החלומות שלי, היא ביקשה ממני לבחור.
כמובן שבחרתי בה אבל לא יכולתי להתרחק מהעבודה, לא משנה כמה ניסיתי. ואז כבר נמאס לה והיא סיימה את מה שהיה בנינו.
לגמתי עוד שלוק מהבירה וכבר לא התחשק לי עוד, היה לי טעם רע בפה. הבחורה המשיכה לנסות לפתח שיחה אבל אני לא במצב רוח לזה. קמתי משם והלכתי לעשות סיבוב על החוף.
"מייקל!" ג'יימס קרא מאחוריי כשהוא רץ לכיווני
"מה אתה רוצה?" שאלתי בעצבים, בלי סיבה מוצדקת
"מה קורה איתך?! אתה מתבודד וזה מבאס כי חיכיתי שתכיר את החברים שלי" הוא אמר
"אין לי מצב רוח לזה עכשיו"השבתי
"זה בגללה נכון? זה ככה מאז שנפרדתם. אתה צריך למצוא מישהי אחרת ולהתגבר עליה" הוא אמר
"'לא כל דבר קשור אליה!" הכחשתי בתוקפנות
"אתה משקר לעצמך לא לי" הוא אמר בעצבים והלך בחזרה לחברים שלו.
"פשוט מדהים" מילמלתי לעצמי בכעס.
ובעטתי באבן. לא יודע כמה זמן הסתובבתי אבל כנראה שזה היה הרבה זמן למרות שזה לא הרגיש כי כשחזרתי כבר התחיל להחשיך.
כשחזרתי, טפחתי על הגב של ג'יימס והוא הסתובב אליי
"מצטער שביאסתי גבר, היה לא במקום אתה צדקת" אמרתי
"גם אני מצטער אחי, אני יודע שקשה לך" הוא אמר והנדתי בראשי לסמן שהכל טוב.
התכוננו ליציאה כשנכנסנו לאוטו ג'יימס אמר
"התכנון היה ללכת לאיזשהו פאב עכשיו, אין לי בעיה לחזור אם אתה לא רוצה"
"לא לא, נלך לשם" אמרתי וראיתי שהוא שמח שאמרתי את זה.
נסענו במשך שעה עד שהגענו לפאב, הזמנתי שתייה וצ'יפס, בזמן שחיכיתי ראיתי שהקפטן התקשר אליי.
יצאתי מחוץ לפאב והתהלכתי תוך כדי שאני מחכה שהוא יענה, איכשהו הגעתי לכניסה האחורית של הפאב ורק אז הוא ענה.
"מייקל! מתי אתה חוזר?" הוא שאל הוא לא נשמע כועס אבל גם לא שמח.
"למען האמת אדוני, אני לא יודע לאמא שלי מצפה תקופת החלמה ארוכה ואני צריך להיות פה בשבילה" הסברתי לו, הוא נאנח
"אתה יודע שיש לנו מחסור בשוטרים פה ואני לא יכול לתת לך להישאר שם עוד הרבה זמן" הוא אמר בקול שנשמע מעט מצטער
"אני יודע" השבתי
"נדבר מחר ונראה" הוא אמר
"לילה טוב" אמרתי וניתקתי.
לקחתי נשימה, הרמתי את מבטי מהרצפה, לא האמנתי למה שאני רואה, מכל הדברים זה הדבר האחרון שהייתי מצפה לו. סופיה עמדה במרפסת מול הפאב לבושה בשמלה בצבע בורדו, נראית מדהים, שיערה פזור ועיניה בולטות בחשכה של הלילה.
אחרי לא הרבה זמן הגיעה לשם בחורה עם שיער חום והביאה איתה שמלה סגולה, סופיה כהרגלה נראתה מעוצבנת, הן התווכחו. הרגשתי חטטן אז הלכתי.
חזרתי לפאב. מה שהזמנתי הגיע, אבל לא יכולתי לשתות כי ג'יימס כבר היה מסטול ולא מסוגל לנהוג אז פשוט אכלתי את הצ'יפס, דיברתי קצת עם החברים שלו וסך הכל זרם די טוב, חוץ מהעובדה שאני לא יודע אף אחד מהשמות שלהם.
הורדתי את ג'יימס בבית שלו, ונסעתי לבית של אמא שלי, אני אחזיר לו את האוטו שלו בבוקר. נכנסתי בשקט, הפעם היא ישנה. נכנסתי למקלחת והשתדלתי לשמור על השקט.
שטפתי מעצמי את החול שנשאר עליי עוד מהיום, אני גמור, מת לישון. עטפתי את חלקי התחתון במגבת והלכתי לחדר, לבשתי בוקסר, ומכנסיים לשינה. בתקווה שאני אצליח לישון.
ציחצחתי את שיניי, אני מקווה שזה יהיה מהיר.
שכבתי במיטה, עצמתי את עיניי. ברגע הזה המחשבות מתחילות לרוץ ולא נותנות לי מנוחה, מונעות ממני לישון.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romanceסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
