𝐢𝐜𝐞

פרק 25

נ.מ סופיה:

הבוקר הגעתי לספרייה קצת יותר מוקדם.
מייקל יעזור ללורטה להגיע לפה.
יש לי בערך חצי שעה עד שאני אמורה לפתוח את הספרייה.

החלטתי ללכת לקנות קפה שיעזור לי לעבור את היום הזה. אני יודעת שאני מתלוננת הרבה שאני עייפה אבל הפעם זה יותר גרוע מכל הפעמים הקודמות, הייתי ערה מאתמול בבוקר בלי דקה של שינה.

קניתי את הקפה במאפייה קרובה וישבתי שם.
לא הייתה לי הזדמנות לדבר עם קייט, התקשרתי אליה.
אחרי 4 צלצולים היא ענתה.
"הלו" היא אמרה בקול ישנוני
"את חזרת כבר?" שאלתי אותה
"השתגעת?! השעה שבע וחצי בבוקר" היא השיבה
"חזרת?" שאלתי שוב
"לא, החלטתי להאריך את החופשה" היא ענתה
משהו פה מסריח.
"מתי את חוזרת? אנחנו צריכות לדבר" אמרתי
"לא יודעת, אפשר להיפגש בלי קשר" היא השיבה
"אז תבואי אליי בשישי" אמרתי
"סגור" היא אמרה וניתקה.

סיימתי את הקפה וקניתי עוד אחד, אני אשתה אותו בעבודה. חזרתי לספרייה והתחלתי לסדר את הספרים במקומם, הכנתי לעצמי רשימה של אנשים שאני צריכה להתקשר אליהם כדי שיחזירו את הספרים שהשאילו.

אני לא בטוחה שאצליח להחזיק מעמד.
לקחתי לגימה מהקפה, אני לא בטוחה שהוא עוזר לי כל כך. בשבת אני מתכננת ללכת לבקר את אבא שלי.

עברו כמה שעות, מייקל עזר ללורטה להגיע והלך.
אנשים באו והלכו, ביצעתי את השיחות שהייתי צריכה. סידרתי את הספרים שהוחזרו.

עשיתי כל דבר אפשרי רק כדי למנוע מעצמי להירדם.
כיוונתי את המים בכיור שבשירותים על הכי קר ושטפתי ידיים כל קצת זמן כי אני לא יכולה לשטוף פנים בגלל האיפור.

ביקשתי מלורטה לשים עין על המקום בזמן שהלכתי לאותה מאפייה מהבוקר וקניתי עוד קפה בשבילי וכמה מאפים ובקבוק מים ללורטה כתודה על כך ששמרה על הספרייה.

אני רוצה להתחיל לקרוא את הספר אבל אני לא מרוכזת עכשיו, כל מה שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו זה לישון.

מייקל חזר, הוא נשאר פה קצת ואז הלך.
איכשהו הצלחתי לעבור את היום, נשאר עוד קצת עד שאגיע למיטה. פיהקתי היום יותר ממה שפיהקתי בכל החיים.

חזרתי ביחד עם גברת לורנס לביתה.
מייקל הכין ארוחת ערב, עזרתי לה לשבת על הכיסא בצורה שלא תכאיב לרגלה.
מייקל ישב בכיסא מולה ואני לידה.

הוא הכין מרק ירקות ומזג לשלושה קערות.
"אז אמא, רציתי לדבר איתך על משהו" הוא התחיל
"מה זה מייקי?" היא שאלה
"אני חוזר בשבוע הבא הביתה" הוא אמר, הבעת פניה השתנתה לגמרי, היא נראתה עצובה.
"אני אשתדל לבוא לבקר כמה שיותר" הוא הוסיף לאחר שראה את תגובתה.
"זה מה שאמרת גם פעם קודמת, ולא ראיתי אותך כמה חודשים" היא השיבה. מייקל העביר את ידו בשערו.
הוא נראה חסר אונים.

"אני יודעת שזה לא ענייני אבל בימי שבת אני בדרך כלל נוסעת לעיירה שמייקל גר בה.
אם את רוצה גברת לורנס, את מוזמנת להצטרף ואני אוריד אותך בבית של מייקל ונחזור ביחד בערב" הצעתי, אני באמת לא אמורה להתערב אבל שנאתי לראות אותה עצובה.

"זה יהיה נפלא, תודה רבה לך" היא אמרה בחיוך
"על לא דבר" השבתי, מייקל נשם לרווחה.
"דרך אגב, את יכולה לקרוא לי לורטה" היא אמרה, הנהנתי בראשי תוך כדי שפיהקתי ושמתי יד על פי.

כשסיימנו לאכול פיניתי את הקערות ומייקל שטף את הכלים, הלכתי לעזור ללורטה להתארגן לשינה.
אני מרגישה שאני נרדמת, אבל עברתי את היום בהצלחה.

מזגתי לה מים בבקבוק, נפרדתי ממנה ויצאתי.
חיכיתי למעלית ואז מייקל הגיע.
"חכי, אני בא איתך" הוא אמר
"למה?" שאלתי
"המכונית שלי מחוץ לבית שלך" הוא אמר
"נכון.." נזכרתי

הגענו למכונית, הוצאתי את המפתח
"אני אנהג, בסוף העייפות שלך תגרום לתאונה" הוא אמר, אפילו לא התווכחתי כמו שבדרך כלל הייתי עושה, הבאתי לו את המפתח וישבתי במושב ליד הנהג.

עיניי היו חצי עצומות בזמן שהוא נהג, שמתי לב שהוא מחטיף מבטים לכיווני בכל כמה דקות.
הוא עצר ברמזור אדום
"את ערה?" הוא שאל בשקט
"כן" השבתי
"כמעט הגענו" הוא אמר

הוא עצר את המכונית ויצא.
הורדתי חגורה אבל אני אצא עוד מעט, נוח לי בכיסא.
הוא פתח את הדלת של הצד שלי
"קדימה" הוא אמר והושיט לי יד, לקחתי את ידו
והוא משך אותי החוצה.
סגרתי את הדלת ונשענתי עליה, הוא עמד מולי.

הוא החזיק את גג האוטו ביד השמאלית, מעליי.
"תודה על מה שעשית לאמא שלי" הוא אמר והסתכל עם עיניו הירוקות לתוך עיניי כאילו הוא יכול לראות דרכן את מה שבתוכי.
"אני ממש מעריך את זה" הוא אמר והניח את ידו הימנית על לחיי וליטף אותה בעזרת אצבעותיו.

הדבר הבא שידעתי זה ששפתיו היו על שלי.
הוא נישק אותי. באותה שנייה הרגשתי את העייפות שלי דועכת. לא יכולתי להתנגד, שפתיו התאימו בצורה מושלמת לשלי. הרגשתי את ליבי דופק בחוזקה.
הנחתי את ידיי על כתפיו. ידו השמאלית עכשיו הונחה על מותני וקירבה אותי אליו.

הנשיקה אמנם עצרה אבל נשארנו באותו מצב.
פקחתי את עיניי והוא את שלו.
"פאק" הוא לחש כשראשו צמוד לשלי והתרחק לאט
"את רוצה את זה?" הוא שאל, אני יודעת שזו טעות הרי הוא עוזב בקרוב.
"את רוצה?" הוא שאל שוב והרגשתי את נשימתו החמה על פניי. הנחתי את ידי על פניו, הוא הסתכל מעל המכונית. לפתע הוא התחיל לרוץ.

לפני שהבנתי מה קורה על הרצפה שכב אדם לבוש שחור, הפורץ. ומייקל החזיק את ידיו של הפורץ מאחורי גבו. רצתי לכיוונם.

עמדתי מולו, מייקל הוריד את המסכה מפניו.
הייתי בשוק, זה היה הבן אדם האחרון שציפיתי לראות. זה היה אחיה הקטן של קייט, דרק.

"זה היית אתה?! למה שתעשה את זה?!" הרגשתי את דמי רותח וידיי נקמצות לשני אגרופים.
"את מכירה אותו?" מייקל שאל
"כן." עניתי בכעס
"אני אסביר הכל, אני מצטער" דרק אמר
"כדאי לך!" השבתי בכעס

מייקל הקים אותו אבל לא שיחרר את ידיו.
נעלתי את האוטו והבאתי את תיקי.
נכנסנו לבית שלי. אני מצפה להסבר הזה בקוצר רוח.