𝐢𝐜𝐞

פרק 20

נ.מ מייקל:

ישבתי במכונית וחיכיתי שהיא תחזור. הסתכלתי לעבר הבית שלה, זה היה בית קטן עם גדר מתכת נמוכה, הוא נראה די ישן. אחרי כמה דקות ראיתי אדם לבוש בשחור יוצא מהחלון בריצה. מיד הבנתי מה קורה ויצאתי מהאוטו במהירות.

לא רצתי אחריו, קודם נכנסתי לבית שלה, לראות שהיא לא נפגעה. כשנכנסתי היא ישבה ונשענה על הקיר, כשהיא ראתה אותי היא נעמדה.

"את בסדר?!" שאלתי בדאגה
"כן" היא אמרה בביטחון, היא לא יכולה לעבוד עליי.
"הוא לקח משהו?" שאלתי, הצד של השוטר יצא.
"אני לא יודעת" היא אמרה בשקט
הוא היה עם כפפות על ידיו, אני יודע שלא יהיו טביעות אצבע.

"תבדקי" הוריתי לה
"תסתכלי בכל הבית" הוספתי והיא הלכה לבדוק כשסיימה היא הוציאה משהו מהמגירה שבמטבח ושמה בתיק שלה ואז היא חזרה לידי.
"הוא לא לקח כלום" היא אמרה ונראתה לא מופתעת.
"זה לא בטוח בשבילך להיות פה הלילה" אמרתי
"תישארי במקום אחר. גם מחר, פורצים בדרך כלל חוזרים בלילה למחרת כי הדיירים מפחדים ועוזבים את הבית" הסברתי לה, היא הנהנה בראשה, פרצוף ריק, חסר הבעה.

"אין לי לאן ללכת, אני אסתדר פה" היא אמרה בכנות.
"אני פשוט אשאר ערה ואוודא שהוא לא חוזר" היא הוסיפה, היא מנסה להיות קשוחה.
"מה תעשי אם הוא יחזור חמוש? את לא יכולה להישאר פה!" אמרתי, הרגשתי כעס כלפיה.

"הסיכויים שהוא יחזור מחר יותר גבוהים, אל תישארי פה!" אמרתי בטון חזק יותר שלא השפיע עליה כלל.
"מה אתה רוצה שאני אעשה?! אמרתי לך שאין לי לאן ללכת, נכון?!" היא התפרצה בכעס.

לקחתי נשימה עמוקה, עכשיו אני מרגיש רע.
"אני מצטער.. את רוצ-" התחלתי להגיד
"אל תצטער! הרחמים שלך זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו" היא קטעה אותי בכעס.
"רוצה להישאר בבית של אמא שלי? היא אוהבת אותך, לא יהיה לה אכפת" חזרתי על דבריי והתעלמתי ממה שהיא אמרה.
"לא!" היא אמרה בהחלטיות
"אני אשאר פה" היא הוסיפה.

"אני אתקשר למשטרה" היא אמרה
"אין לך למה. תסמכי עליי, הייתי עובד על מקרים כאלה בהתחלה, הם לא יעשו כלום, אין להם מה לעשות. אין טביעות אצבע. והם לא יעשו מארב בשביל פריצה" אמרתי
"אני לא יודעת מה לעשות" היא נאנחה
"אני יכול לעזור לך, אפשר לארוב לו" אמרתי ותוך כדי שאמרתי הבנתי שאני הולך להתחרט על זה.
היא הנהנה בראשה להסכמה.

"עכשיו בואי, צריך לשים את הקניות בבית של אמא שלי." אמרתי, לא באמת אכפת לי מהקניות, אני רוצה לוודא שהיא בטוחה. אני לא מבין למה כל כך אכפת לי, כבר עבדתי על עשרות מקרים כאלו ואף פעם לא הרגשתי ככה.

"שיט. שכחתי מזה" היא מילמלה בעצבים.
היא יצאה מהדלת ונעלה אותה אחרי שיצאתי.
"אני אנהג" אמרתי, היא הנידה בראשה
"אני נוהגת" היא התעקשה, יש לה צורך לשלוט במשהו, אני מכיר את זה ולכן ויתרתי.

במשך כל הנסיעה היא הייתה שקטה.
העלנו את השקיות לבית שלה, היא סידרה את מה שבמקרר ואני את השאר. היא סיימה במהירות.
היא רצתה לעזור לי וסירבתי. המטרה היא למנוע ממנה לחזור לבית שלה.

היא ירדה למטה בזמן שסיימתי אבל לא דאגתי כי אני יודע שהיא לא מצליחה להתניע את האוטו שלה.
ירדתי אחריה, כמו שחשבתי היא ניסתה להתניע.
"אני אסיע אותך" אמרתי
"מה עם האוטו שלי? אני צריכה לבוא מחר לעבודה ואני שונאת לנסוע באוטובוס." היא סירבה
"אני אסיע אותך בבוקר וכשתסיימי לעבוד תחזרי באוטו שלך" הצעתי, היא חשבה קצת ואז הסכימה, היא נראתה מעט חשדנית.

נכנסנו למכונית שלי והתחלנו לנסוע.
"את רעבה?" שאלתי
"לא." היא ענתה בחוסר סבלנות
"אני רעב, רוצה המבורגר?" הצעתי
"לא! אני רוצה ללכת הביתה." היא השיבה בכעס
"סגור אז המבורגר" התעלמתי מדבריה
"אני לא רוצה, פשוט קח אותי הביתה!" היא אמרה
"אני מכיר מקום עם המברוגר טוב" המשכתי להתעלם
היא שילבה את ידיה ונראתה כעוסה.

הגענו למסעדה, ירדתי מהמכונית
"את באה?" שאלתי
"לא!" היא התעקשה
"איך שבא לך" השבתי ונעלתי את המכונית
היא פתחה את הדלת מבפנים
"אתה רציני?!" היא התעצבנה ובאה אחריי במהירות
"את בטוחה שלא בא לך המבורגר? זה עליי" אמרתי
"בפעם המיליון אני לא רוצה! אני רוצה ללכת הביתה!" היא התעקשה, היא נראתה תשושה ומיואשת אבל אני לא יכול לתת לה לחזור לבית שלה, זה יכול להיות מסוכן.

התעלמתי ממנה שוב והיא הלכה לשבת בשולחן בחוץ. הזמנתי שני המבורגרים ושני צ'יפס. כשזה היה מוכן הבאתי את זה לשולחן.

"אמרתי לך שאני לא רוצה" היא אמרה
"תעשי עם זה מה שבא לך" השבתי
"אתה חושב שאני מטומטמת?! אני יודעת בדיוק מה אתה עושה!" היא התפרצה עליי
"ומה בדיוק אני עושה?" שאלתי
"מונע ממני להגיע הביתה" היא השיבה
היא עלתה עליי, היא חכמה.
"תקשיבי, את יכולה להשכיר חדר במוטל או משהו ללילה, מחר בלילה נארוב לו." אמרתי
היא הנידה בראשה
"אין מקום שקרוב לעבודה" היא הסבירה
"אני אמרתי לך כבר, אני אקח אותך לעבודה בבוקר" אמרתי וסוף סוף היא ויתרה.

חיפשתי באינטרנט מקום שבו היא תוכל להישאר.
"מצאתי משהו" אמרתי
"אי אפשר, לא חשבתי על זה עד הסוף" היא שוב התחרטה, היא הורגת אותי.
"מה הבעיה?" שאלתי
"אין לי בגדים, מברשת שיניים, מסרק, מטען לטלפון ועוד דברים שאני צריכה" היא ענתה
"נלך לקנות" הצעתח
"הכל סגור עכשיו" היא אמרה, למה היא חייבת להיות כל כך עקשנית.
"בואי קודם כל נלך לשם ואני אדאג להביא מה שצריך" אמרתי, היא נאנחה והסכימה.

היא אכלה את ההמבורגר, אני מניח שזה אומר שהיא התרככה קצת. יש לה את העיניים הכי יפות שראיתי, הן בצבע תכלת, כמו קרח ואני לא יכול להפסיק להסתכל עליהן. ללוסי היו עיניים בצבע הייזל, נהגתי לחשוב שהעיניים שלה הן העיניים הכי יפות.