נ.מ מייקל:
קמתי מוקדם בבוקר והכנתי ארוחת בוקר.
להיות כאן גורם לי להרגיש כמה אמא שלי חסרה לי בבית.
אנחנו כן מדברים הרבה בטלפון אבל זה לא אותו דבר.
יקח לה הרבה יותר משבוע להחלים ואני רוצה להיות פה בשבילה.
עזרתי לה להגיע למקלחת כדי שתצחצח שיניים, שמתי לה שם כיסא במיוחד. בזמן שהיא צחצחה הבאתי לה את ארוחת הבוקר לשולחן בסלון כי היא מעדיפה לא לאכול בחדר. כשהיא סיימה עזרתי לה להגיע אל הספה בסלון ולהניח את הרגל בזהירות.
ג'יימס שלח לי הודעה אם אני רוצה לצאת היום בערב, השבתי לו שאני צריך להישאר עם אמא שלי
אז הוא אמר שהוא יבוא לפה ועם זה אין לי בעיה.
אכלתי ביחד איתה ארוחת בוקר
"מייקי.. אחרי שתלך אני אצטרך פה מישהו איתי אתה יודע" היא אמרה בטון רציני, למרות שאני רוצה להישאר באיזשהו שלב אני אצטרך לחזור אז בינתיים אני אשמור את הרעיון הזה לעצמי.
"ג'יימס יכול להישאר איתך, את יודעת את זה" השבתי
"אתה יודע שאני אוהבת אותו, הוא כמו בן בשבילי אבל אני צריכה בחורה שתהיה פה, יש דברים שאתם לא יכולים לעשות, אני אשלם לה כמובן" היא אמרה
"מי?" שאלתי
"אני לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה" היא אמרה והנהנתי בראשי, אני יודע שהיא חברה של השכנה מהבית הקודם שלה אבל היא די רחוקה וגם השכנה מבוגרת, אני אשאל את ג'יימס אם הוא מכיר מישהי שתהיה מוכנה לעזור לאמא שלי.
ג'יימס בא ושיחקנו מונופול עם אמא שלי כדי לעזור לה להעביר את הזמן. בצהריים הזמנתי לנו אוכל והמשכנו לשחק ושעתיים אחרי היא פרשה והלכה לישון צהריים. אני וג'יימס המשכנו לשחק.
"אתה מכיר מישהי שתוכל לבוא ולדאוג לאמא שלי?" שאלתי אותו והוא הסתכל עליי מופתע
"יש אותי" הוא אמר כאילו זה היה ברור מאילו, זה היה אבל אמא שלי ביקשה בחורה וזה מה שיהיה.
"בחורה" הדגשתי, הוא הניד בראשו, אני יודע שהידידות שלו הן לא הטיפוס שידאג לה.
סיימנו לשחק, אני ניצחתי כמובן, אמא שלי הייתה ערה וקראה ספר, שאלתי אותה מה היא רוצה לארוחת ערב, היא ענתה שהיא תחשוב על זה ובינתיים שאני אלך להחזיר את הספר שלה מהפעם הקודמת ששכחתי להחזיר לספרייה.
יצאתי מהבית, הספרייה במרחק שתי דקות מהבית של אמא שלי אז הלכתי ברגל. השעה כבר שש בערב והספרייה אמורה להיסגר עוד שעתיים.
ניסיתי לפתוח את דלת הספרייה אבל היא הייתה נעולה, אני לא מאמין שזה קורה שוב, הסתובבתי כדי לחזור ואז ראיתי את הספרנית מהפעם הקודמת במכונית שלה מנסה להתניע שוב.
דפקתי לה על החלון והיא הסתכלה עליי במבט חסר סבלנות, היא פתחה את החלון, בגלל שהמכונית שלה ישנה היא לא צריכה להתניע כדי לפתוח את החלון אלא לסובב מעין ידית.
"לא שוב אתה.. מה אתה רוצה?" היא אמרה
"זה לא נחמד להתחיל ככה שיחה" הטפתי לה, היא גילגלה את עיניה התכולות והחלה לסגור את החלון שוב, שמתי עליו את ידי והיא עצרה
"רק באתי להחזיר ספר" אמרתי
"יש לך חרא של תזמון, תחזור מחר" היא השיבה
"מה זאת אומרת תחזור מחר?! הספרייה נסגרת עוד שעתיים" אמרתי, אני לא מתכוון לחזור לפה מחר
"הספרייה נסגרה מוקדם היום" היא אמרה ותוך כדי המשיכה לנסות להתניע את המכונית.
"אני אעזור לך להתניע אם תחזירי את הספר עכשיו" הצעתי, היא הנידה בראשה
"אין לי זמן לזה, תחזור מחר!" היא אמרה תוך כדי שהיא מתעצבנת על המכונית
"יקח לך יותר זמן להתניע אותה ואני לא מתכוון לחזור מחר" אמרתי
"אתה לא תצליח לעשות את זה שוב זה היה סתם מזל בפעם הקודמת" היא השיבה ולא הפסיקה לנסות.
הושטתי את היד ובלי הרבה מאמץ הצלחתי להתניע אבל אחרי שניה סובבתי את המפתח בחזרה וכיביתי
"למה עשית את זה?!" היא כעסה
"תחזירי את הספר ואני אתניע שוב" אמרתי
"אוף איתך!" היא אמרה בקול רם וטרקה את דלת המכונית כשהיא יצאה, היא פתחה את הספריה וסרקה את הספר "זה באמת הספר שגברת לורנס לקחה בפעם האחרונה שהיא הייתה פה" היא אמרה
"למה היא לא באה בעצמה?" היא שאלה
"היא לא יכולה" עניתי
"מה זאת אומרת? היא הייתה פה שבוע שעבר" הספרנית שאלה
"נשברה לה הרגל היא לא יכולה לבוא, היא ביקשה ממני לבוא לפה" עניתי לשאלתה
"תמסור לה החלמה מהירה" היא ביקשה, נחמד מצידה אבל זה מוזר, הספרנית הזאת היא אחת האנשים הכי פחות נחמדים שפגשתי, ברצינות פגשתי עבריינים יותר נחמדים ממנה. לוסי הייתה שונאת אותה.
היא חזרה לאוטו שלה ופתחה את הדלת
"עכשיו תתניע" היא אמרה
"לא יהרוג אותך להגיד בבקשה" אמרתי בארסיות
"הייתה לנו עסקה ולהגיד בבקשה לא היה חלק ממנה" היא סירבה לבקש בנחמדות, גילגלתי את עיניי
התנעתי את המכונית
"איך אתה עושה את זה?" היא שאלה תוך כדי שנכנסה למכונית
"חשבתי שאת ממהרת" אמרתי בעסקנות
"שתדע אתה מאוד מעצבן" היא אמרה ונסעה לפני שהספקתי להשיב.
חזרתי לבית של אמא שלי.
כצפוי היא הייתה בחדר שלה וקראה.
"חשבת מה את רוצה לארוחת ערב?" שאלתי
"אולי פסטה" היא השיבה
"הספרנית מסרה לך החלמה מהירה" אמרתי
"מייקי אתה גאון! היא תוכל לבוא להיות איתי, סופיה נחמדה מאוד ואני בטוחה שהיא תסכים" היא אמרה
"לא חושב שאנחנו מדברים על אותה ספרנית" השבתי
"יש רק ספרנית אחת" אמא שלי השיבה
"אני עדיין לא חושב שאנחנו מדברים על אותה אחת" אמרתי שוב והיא הנידה בראשה
"יש לה שיער שחור ועיניים כחולות?" היא שאלה והנהנתי בראשי
"אז זו כן היא, תוכל לדבר איתה בשבילי?" היא שאלה
"אני לא חושב שהיא מתאימה אמא" אמרתי
"למה לא?" היא שאלה ברצינות
"היא לא טובה מספיק בשבילך, היא לא נחמדה, היא מתעצבנת בקלות והיא פשוט לא נראית לי" עניתי
"היא כן נחמדה אליי" היא השיבה
"אני לא יודע לגבי זה" אמרתי
"תסמוך עליי, בבקשה תעשה את זה בשבילי" היא ביקשה
"בסדר אבל אני רוצה לוודא שהיא תהיה טובה אלייך"
"תגיד לה לבוא מחר או בעוד יומיים ותראה שאני צודקת"
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romantikסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
