𝐢𝐜𝐞

פרק 58

נ.מ מייקל:

נפרדתי מסופיה במחשבה שאני מגן עליה.
רק אחרי שהיא עזבה הבנתי את גודל הטעות שלי.
הייתי הבן אדם היחיד שנותר לה, עשיתי את טעות חיי כי עכשיו היא לבד, אני לא מגן עליה בכך שאני משאיר אותה לבד.

אני מתחיל לחשוב שמאוחר מדי, היא חזרה להיות מסוגרת בפעמים הבודדות שדיברתי איתה וזה שובר את ליבי. אני נגעל מעצמי. אני אעשה הכל כדי שתסלח לי.

בבוקר התארגנתי ונסעתי אליה.
אני מקווה שהיא בבית..
כשהגעתי דפקתי בדלת, לא הייתה תשובה, המכונית שלה הייתה פה עדיין.
אולי היא בספרייה.

בספרייה הייתה מישהי אחרת, שאלתי לגבי סופיה ולא היה לה מושג על מי אני מדבר.
אין לי מושג איפה לחפש אותה, נסעתי לבית של אמא שלי, אני אבדוק אם היא בבית שלה מאוחר יותר.

"מה קרה בינך לבין סופיה?" אימי שאלה
סיפרתי לה בקצרה מבלי לפרט יותר מדי.
"פישלת מייקי, תתקן את הטעות שלך לפני שיהיה מאוחר מדי" היא אמרה.
"אני מנסה" הודתי.

נשארתי שם כמה שעות נוספות עד שהחשיך בחוץ.
נסעתי לביתה של סופיה, דפקתי בדלת, נראה מבחוץ שהאור כבוי, אולי היא עדיין לא בבית.
איפה היא לעזאזל?!

התקדמתי לכיוון המכונית ואז ראיתי אותה מרחוק הולכת לכיוון הבית. התקדמתי אליה, כשהיא ראתה אותי היא נעצרה במקומה.

החזקתי בידה, תחושת עורה בכף ידי העבירה בי צמרמורת.עיניה נצצו בחשכה.
"אני מצטער" אמרתי בכנות
"על מה?" היא אמרה בקרירות
"על הכל" עניתי, היא חלפה על פניי והמשיכה להתקדם לביתה, הלכתי אחריה.

"אני רוצה שתיהי מוגנת ואני לא רוצה ששום דבר יקרה לך, חשבתי שהדרך היא להתרחק ממך כי כל זה קרה בגללי, טעיתי." אמרתי בזמן שהיא הוציאה את המפתח מכיסה.

"הדרך היא לשמור עלייך מקרוב ואני נשבע שאני אגן עלייך עם החיים שלי" המשכתי, מעולם לא חשבתי שאתחנן.

"אני לא יכולה" היא אמרה והסתכלתי עליה בבלבול.
נכנסנו לביתה והיא ישבה על הספה.
"אחרי שנפרדת ממני הרגשתי כל כך רע, עדיין. הרגשתי שהגעתי לנקודת שפל בחיי, הלב שלי נשבר. אם אחזור אליך זה אומר לקחת את הסיכון שאחזור למקום הזה שאני נמצאת בו עכשיו, זה לתת לך את האפשרות להרוס אותי, נעשיתי תלותית וזה לא פייר גם כלפייך" היא אמרה.

"אבל אני לא יכולה להיות בלעדייך" היא הוסיפה בקול רועד. הנחתי את ידי על לחיה.
"בואי ניתן לזה הזדמנות נוספת, תיתני לי הזדמנות נוספת" אמרתי.

היא עצמה את עיניה ולקחה נשימה עמוקה.
היא הניחה את ידה על פניי, פקחה את עיניה, עצמה אותן שוב ורכנה לנשק אותי.
תחושת פרפרים תקפה אותי כששפתיה הרכות נגעו בשפתיי.

מאז שהיא הלכה לא יכולתי לישון, נדודי השינה תקפו אותי, היא התרופה שלהם, התרופה שלי.
לא הרבה זמן לאחר מכן נרדמנו על הספה.
להרגיש אותה שוב בחיקי זה מדהים.

בבוקר למחרת היא כבר הייתה ערה כשקמתי.
"בוקר טוב" אמרתי
"בוקר טוב" היא השיבה.
ציחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
היא ישבה עם המחשב הנייד שלה על שולחן האוכל.

"איפה היית אתמול? חיפשתי אותך בספרייה והייתה שם מישהי אחרת" שאלתי
"פוטרתי, מצאתי עבודה חדשה" היא ענתה בפשטות
"זה מצוין, במה?" אמרתי
"מארחת במסעדה" היא ענתה.

הכנתי 2 כוסות קפה לי ולה, כשהלכתי לידה הבחנתי במה שבמחשב שלה.
"את מחפשת דירה חדשה?" שאלתי
"מממ" היא ענתה קלושות ממוקדת במסך
"למה?" שאלתי בסקרנות, היא אף פעם לא אמרה לי כלום על זה.
"אין סיבה ספציפית" היא ענתה בפשטות.
שוב אותו רעיון מבית הקפה עולה במוחי.

"יש לך סיבה להישאר בעיר הזאת? עבודה זה לא נחשב" שאלתי
"העבודה זו הסיבה היחידה שלי" היא ענתה
"את אוהבת את העבודה הזו?" שאלתי
"היא בסדר אבל מה נסגר עם החקירה הזו?" היא החלה לאבד סבלנות
"למה שלא תעברי לגור איתי?" שאלתי
"מה?" היא שאלה בהפתעה
"למה שלא תעברי לגור איתי?" שאלתי שוב
"זה לא רעיון טוב, אני בדיוק התחלתי עבודה חדשה" היא אמרה
"בדיוק, לא היית שם מספיק זמן בשביל להתחבר לעבודה, נמצא לך עבודה חדשה שם" הצעתי
היא היססה.

"אוקיי" היא אמרה וחייכה, אני רואה שהיא חוששת אבל היא תראה שאין סיבה לחשוש.
מרוב אושר נישקתי אותה והנשיקה שלה אמרה לי שזה הדבר הנכון לעשות.

זה כל כך מטורף, השבוע הזה לקחנו 2 צעדים אחורה ופתאום 5 צעדים קדימה. אני כל כך שמח.
הלכתי לחדרה והתחלתי להוציא את בגדיה מהארון כדי לארוז.

"מה אתה עושה?" היא שאלה שכבר כל הארון היה על מיטתה.
"מחפש מזוודה" עניתי
"מתחת למיטה אבל כל זה לא ייכנס בתוכה" היא השיבה, הוצאתי את המזוודה ודחפתי לשם כמה שיותר בגדים וסגרתי אותה.

היא הביאה שקיות זבל והכנסנו לתוכן את שאר הבגדים. שמתי הכל במכונית והמשכנו לארוז.
"לא ככה תיכננתי להעביר את היום" היא גיחכה
"אנחנו תמיד יכולים לקחת הפסקה" אמרתי
"אני אשמח" היא אמרה והתקרבה אליי.
כבר פינינו את המיטה מבגדים.
היא נישקה אותי והחזקתי בגבה התחתון.