נ.מ סופיה:
אני לא בטוחה כמה זמן נשארתי שוכבת על הספה אבל נשמעה דפיקה על הדלת. ליבי פעם במהירות מהפחד שזה ג'יידן.
הצצתי מהחור של הדלת, זה היה מייקל.
פתחתי לו, הסתכלנו אחד על השנייה במשך דקה ואז למרבה הפתעתי הוא משך אותי אליו ונישק אותי.
ידיו היו מונחות על מותניי, השפתיים שלו רכות וטעימות, אחת מידיי הייתה על צווארו והשנייה בתוך שערו, משחקת ומלטפת. הוא הצמיד אותי קרוב יותר אליו, הנחתי את ידיי על כתפיו, ראשינו היו צמודים והנשיקה פסקה, יכולתי לשמוע את נשימותיו.
"אני לא יכול להגיד שאני אוהב אותך בחזרה" הוא אמר ושמעתי את נשיפותיו, עכשיו ידיו החזיקו את לחיי. עיניי נותרו עצומות.
"אז אתה משחק בי?" שאלתי
"תני לי לסיים" הוא אמר והעביר את גב כף ידו על הלחי שלי.
"אני לא בטוח מה הן אבל אני בטוח שיש לי רגשות כלשהן כלפייך" הוא אמר וליטף את שיערי
"זה טוב" אמרתי בשקט, הוא גיחך ונישק אותי שוב.
נכנסנו פנימה והתנשקנו על הספה אבל שם זה עצר.
עדיין היינו בבית של אבי וזה מרגיש לא נכון לעשות את זה פה.
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 6 וחצי בבוקר.
נרדמנו יחד על הספה.
קמתי מצלצול של טלפון, שמתי לב שאני שוכבת עליו וידיו מחבקות אותי, השתחררתי מאחיזתו בעדינות.
זה היה הטלפון של מייקל, השעה הייתה אחת בצהריים כבר ולורטה התקשרה. שיט, השארנו אותה לבד.
היו לו 4 שיחות שלא נענו ממנה ואז היא התקשרה שוב, אולי קרה משהו. כחכחתי בגרוני כדי לא להישמע כאילו הרגע קמתי.
"הלו" אמרתי
"סופיה? מייקל איתך? אני צריכה לדבר איתו" היא אמרה ונשמעה די לחוצה
"כן, הוא בשירותים, אגיד לו לחזור אלייך. הכל בסדר?" שאלתי, בטח היא תוהה מה הוא עושה פה.
"כן אני פשוט לא הבנתי לאן הוא נעלם, דאגתי לו. את יודעת, מאז שהוא עובד במשטרה זה רק מחמיר, הוא מתעסק עם כל כך הרבה פושעים וזה מאוד מדאיג" היא אמרה
"אני אגיד לו להתקשר אלייך" אמרתי והרגשתי הקלה שהיא בסדר.
"מייקל" ניסיתי להעיר אותו
"מייקל!" אמרתי שוב וניערתי אותו
הלכתי למטבח להביא קצת מים לשפוך עליו, רק כדי להעיר אותו.
כשחזרתי הוא כבר היה ער וישב על הספה, הוא שיפשף את עיניו, שערו היה די מבולגן.
הוא הסתכל עליי וחייך, חייכתי בחזרה למראה חיוכו.
"הבאת לי מים? נחמד מצידך" הוא אמר
"זה מי ברז" השבתי
"כמה חבל" הוא אמר והתקדם אליי
"לורטה התקשרה, אמרתי לה שאתה בשירותים, תחזור אליה" אמרתי, הוא הנהן ולקח את הטלפון.
הוא דיבר איתה בזמן שאני עשיתי מקלחת מהירה.
התעטפתי במגבת ויצאתי.
הוא חייך חיוך שובב וידעתי בדיוק איזה מחשבות רצות בראש המלוכלך שלו.
"חבל שלא קראת לי, הייתי מצטרף אלייך" הוא אמר
"פעם הבאה" אמרתי בחיוך והלכתי להתלבש.
"אנחנו צריכים ללכת, אמרתי לאמא שלי שנגיע עוד מעט" הוא אמר
"שיט, כמעט שכחתי להשקות את ברי" אמרתי ולקחתי את כוס המים מהשולחן והשקיתי אותו
הוא הגיע לפה ברגל והאוטו שלי נשאר בביתו.
נאלצנו לחזור ברגל. זו הזדמנות טובה לשאול אותו.
"יש לי שאלה" אמרתי
"מה?" הוא שאל, בזמן שהלכנו הוא לקח את ידי.
"אחרי שאבא שלי מת, התקשרת לאמא שלי?" שאלתי
הוא התכוון לענות ואז הטלפון שלו צלצל, הוא ענה לטלפון ודיבר במשך כל הדרך לביתו, הוא לא ענה על שאלתי.
הייתי צריכה להתאפר אבל לא הספקתי.
"מייקל, אמא שלי מתחתנת בשבוע הבא-" אמרתי
"נדבר על זה אחר כך" הוא קטע אותי, אני מרגישה שהוא מתחמק.
נכנסנו לביתו, לורטה הייתה במטבח ובישלה משהו.
"בוקר טוב אמא" מייקל אמר
"כבר צהריים" לורטה ציחקקה
"צהריים טובים לורטה" אמרתי וחייכתי
"צהריים טובים מותק" לורטה השיבה.
"אני במקלחת" הוא אמר והלך
"יש לך נמשים?! איזה חמוד, לא ידעתי." היא התלהבה, רק חייכתי והנהנתי, לא ידעתי מה להגיד.
אכלנו ארוחת צהריים.
שאר היום עבר די מהר.
נהנתי אחרי הרבה זמן שלא.
"למה שלא תבוא אתה שבוע הבא?" שאלתי
"אני אבוא" מייקל אמר.
הוא נפרד מלורטה בחיבוק וגם ממני, ירדנו למטה לאוטו שלי. כשהגענו הבנתי שהמפתח שלי לא אצלי.
הייתי בטוחה שהוא בתיק שלי, לא הוצאתי אותו.
לורטה חיכתה בזמן שעליתי לקחת את המפתח.
"שכחת משהו?" הוא שאל וסובב את המפתח בין אצבעותיו, חייכתי
"מניאק" מלמלתי
הוא התקרב אליי ונישק אותי.
הלשון שלו מרגישה מדהים כשהיא בתוך פי.
ידיו עוברות על גופי ונכנסות מתחת לחולצתי.
הריח שלו רק גורם לי לרצות עוד.
הוא הכניס את אחת מידיו לכיסי האחורי ושם שם את המפתח.
"שבוע הבא נמשיך איפה שעצרנו" הוא לחש
"אני אדאג להזכיר לך איפה עצרנו" אמרתי
"איך אני יכול לשכוח?" הוא שאל.
נישקתי אותו פיקה על שפתיו ויצאתי.
הוא ירד למטה מיד אחריי כדי להתניע את האוטו.
עצרתי בבית של אבא שלי לקחת את הדברים שלי ואת ברי כי שבוע הבא לא אהיה פה להשקות אותו.
YOU ARE READING
𝐢𝐜𝐞
Romansaסופיה, בחורה בעלת עיניים תכולות כקרח ופתיל קצר שעובדת בספרייה. היא מעולם לא תיארה לעצמה כיצד חייה ישתנו בעקבות פציעה של אחת המבקרות הקבועות בספרייה.
