Insatiable - larry

רעבים - 45

לפני הפרק, אתמול היה שנתיים לפיזי, אני גאה בלואי שהוא ככה חזק ומשתתפת בצערם של כל המשפחה, פיזי הייתה בן אדם מדהים ולא הגיע לה, r.i.p🕊❤️
נ.מ. הארי:
פקחתי את עייני, מסתכל לשמאלי ורואה את לואי ישן שראשו על כתפי, נראה כה שלב, ויפה, הוא הרים את ראשו והתנשם במהירות ״לואי? מה קרה??״ שאלתי והוא התנשף בכבדות ״ב-בן״ הוא מלמל ״בן- בן?!״ לקח לי שניה להבין ״אני- אתמול- אני ראיתי ברחוב מישהו דומה לו אתמול, הוא בהה בי ו.. וזה היה מלחיץ, חזרו לי זכרונות, אבל הוא מת״ לואי אמר שהסדיר את הנשימה שלו ״אני יודע בייבי זה קשה, אבל הוא מת, ואני פה ושומר עלייך״ אמרתי ונישקתי את ראשו ״אני יודע״ הוא אמר והניח את ראשו על החזה שלי שוב.
הרופא נכנס לחדר ״הו- סליחה הפרעתי״ הוא אמר ובא לצאת ״לא זה בסדר, רצית לומר משהו?״ עצרתי אותו ״כן, רציתי להודיע שיש לך סדק בצלעות, קטן ולא יותר מזה, יצאת מזה בלי הרבה נזק, רק שבר קטן וכמה שריטות ומכות יבשות, אתה תוכל להשתחרר מחר הביתה, ולהשאר בטיפול ביתי לחודש, לא לעשות פעולות פיזיקליות קשות מדי, ולא ללכת לבית ספר או יותר מדי ללכת״ הוא אמר ונאנחתי, מאןןן (mannn) אני לא אוכל לזיין את לואי (ה.כ. חתיכת סוטה מין מטומטם) ״אוקיי דוקטור, תודה רבה אשמח אם תודיע את זה למשפחה שלי שמחכה בחוץ״ אמרתי והוא הנהן ויצא.
הסתכלתי על לואי שחיוך גדול היה מרוח על פניו והוא מחא כפיים וצחקתי ״אתה משתחרר!״ הוא הריע ״כן, אבל בתכלס רק עוד חודש אני משתחרר לגמרי״ אמרתי והוא נאנח ״זה עדיין משהו!״ הוא אמר בהתרגשות ונישק את שפתיי, הוא התנתק ממני וחייכתי אליו ״מה?״ הוא שאל בחיוך מובך ״אני שמח שחזרנו למצב הזה״ אמרתי בפשטות ״גם אני״ אמרתי ונישקתי את שפתיו נשיקה ארוכה יותר ״אתה יודע, רק עוד חודש אתה תוכל לקבל קצת מזה״ אמר והצביע על הגוף שלו בחושניות ועשה לי עיינים, התפקעתי מצחוק והוא חייך ״אני יודע״ אמרתי ועשיתי בכי מזויף ״אל תדאג, מקסימום אני אהיה למעלה״ הוא אמר (ה.כ. למעלה כאילו לא הוא יהיה הטופ איכ בחיים לו פשוט כזה... ישב עליו...? נו הבנתםםםם) ופערתי את עייני ״הו גאד״ נחנקתי מהאוויר והוא חייך וצחקתי ״אני אוהב אותך מאוד לולו״ אמרתי ״גם אני אותך האזי״ הוא אמר.
——————————————
היי, אני יודעת שזה פרק קצר וגרוע אבל לא היה לי איך להמשיך.
אז... בן?!?
פיזי טומלינסון זל👼🏻💔