Insatiable - larry

רעבים - 23

ביג טיים ראש כל הילדות שלי, שיר שלהם לכבוד החזרה יהנרןועחלהמכיחת
נ.מ. הארי:
חבר שלו, אני חבר שלו, לואי חבר שלי
״היי ג׳ואהנה, אני הארי סטיילס, חבר של לו״ דיברתי לקבר של אמא של לואי ״נלך לבית שלי?״ שאלתי והוא הנהן, כל אחד נכנס לאוטו שלו ונסענו לביתי.
—
הטחתי את לואי על הקיר ששפתי מנשקות את צווארו, ״האז..״ הוא גנח וסגר את ידו על שיערי, ״הארי זה מספיק אני- אני לא מוכן לזה עדיין, לא אחרי מה שקרה״ הוא אמר ועזבתי את צווארו, נישקתי את שפתיו נשיקה ארוכה ואז אמרתי ״בסדר, אני מבין ברור״ והוא חייך אליי ״תודה הארי, אתה כלכך חמוד ומבין תודה״ הוא אמר בחיוך וקפץ על שפתיי.
—
קמתי בבוקר, עם חיוך על פניי, נזכר באתמול, בכל מה שקרה עם לואי, שהתנשקנו, שאני פאקינג חבר שלו, שהוא הבן זוג שלי, הוא סוףסוף הלו שלי. —
״ליאור! קדימה!״ אמרתי וליאור נכנסה למכונית ״למה אתה מחויך?״ הוא שאלה שחיוך מטומטם היה על פני ״א-אני לא״ שיקרתי וניסיתי להוריד את החיוך, אך הוא המשיך לעלות על פני, ״אה!״ היא צעקה ״אתה ולואי ביחד!״ היא אמרה ןפערתי את עייני ״ט-טוב כן..״ אמרתי והיא צווחה ״סתמי את תעשי לי כאב ראש!״ אמרתי והיא מחאה כפיים ״תסתום! אתה ולואי ביחד!״ היא אמרה וצחקתי.
הגענו לבית הספר וליאור ירדה מהאוטו מהר, רצה לכניסה שם כולם ומחבקת בקפיצה את נייל, הלכתי לשם עם ידי בכיסים וראיתי את לואי, מדבר עם ליאם וצוחק, חיוכו רחב וחייכתי למראה שלו, שם, עם כולם, מדבר ומתחבר איתם מחדש ״היי״ אמרתי שהגעתי ולואי הסתכל עליי עדיין מחויך, הלכתי לכיוונו שני צעדי ענק והחזקתי אותו ממתוניו, מושך אותו אליי ומנשק את שפתיו, מזיז אותן קצת ביחד והוא מחזיר נשיקה, עוצם את עיניו וגם אני, לאחר שהתנתקנו חייכתי אליו ״היי״ לחשתי בחיוך ״היי״ הוא לחש וצחקקנו, סובבנו את ראשו רואים את כל החבורה מסתכלת בשוק ורק ליאור ליטרלי קופצת עם חיוך ענקי על פניה ״אתם ביחד?!״ שאל זאין בהלם ״שוק!״ נייל אמר והנהנתי ״כן, לואי חבר שלי״ אמרתי, מזכיר לעצמי גם ושם את ידי על מותנו, הוא הסתכל עליי ואני עליו מוריד את ראשי קצת ״מה קורה? איך אתה מרגיש?״ לחשתי בדאגה ״בסדר הארי, השלב הזה בחיים שלי זה בעבר, אני רק רוצה לשכוח ממנו, להיות איתך״ הוא לחש חזרה והנהנתי בחיוך ״אוקיי, זה מעולה בייב״ אמרתי רואה אותו מסמיק והסתובבנו חזרה לחברינו.
—
אני ולואי הלכנו ביחד ומחששה בהפסקת הצהריים, הוא היה עם גבו לקיר שידי מעל ראשו והשניה על מותנו, מתנשקים כמובן, שאחת מידיו על הלחי שלי, שפתינו זזות בצורה מושלמת, והלשון שלי חודרת לפיו, ״היי טומלינסון!״ שמענו צעקה שנואה ״מה עכשיו סטאן? באת לקבל עוד מכות? יש לך משאלת מוות אני מבין?״ שאלתי בעצבנות.
————————————————————
אממממ פרק סתמי ומטומטם האמת
אבל המחסום כתיבה ירד וכתבתי עוד פרק לליהיא לאריאל לליאן לליאור ולעוד מלא קרציות שאני אוהבת ביי.