Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 1.3

Part: 1.3/ מלחמה
•°•°•°•°•☆•°•°•°•°•

אם לא אני, היו הורגים אותה!" סופי התפרצה בעוד ליאם דוחף קלות בגבה אל תוך החדר הצדדי, ממהר לפני שמישהו ישמע את חילופי הדברים.

"אם לא תתחילי לפרט, אני בעצמי אשלח אותך להורג." ליאם חרק שיניים, כפות ידיו מאוגרפות וקפוצות, הוא עומד לאבד את זה.
"הקבוצה האדומה רצו לשלוח מישהו מטעמם כדי לפגוע בקים ולהרחיק אותה מהארמון, אבא שלה התערב והציע דווקא להרחיק את קייטלין מבלי לפגוע בשתיהן, כי היא קושרת אותה רגשית לארמון ומהווה מכשול להוצאה של קים מהארמון. הם השתכנעו ושלחו אותי." הסבירה בנשימה אחת, אם הייתה מתעכבת בדברייה ליאם היה מאבד את סבלנותו כבר במשפט הראשון.

"משום מה אתה לא מופתע שהוא בכלל בחיים." הערתי באדישות. עוד אחד מהסודות הרבים שלו.
"אני הולך לשאול את זה פעם אחת," התעלם ממני "למה היא צריכה לצאת מהארמון?"
"כי היא טיפת התקווה האחרונה של דיינימור, אם יקרה לה משהו- דיינימור תקפא." עינייה זרחו בתקווה, כמעט ויכלה לראות בעינייה את הממלכה כולה הופכת לקרח ואת חבריה משתלטים על הכתר לאחר מספר שנים, כשתפשיר מחדש.
בלי אגדות, בלי סודות, בלי סכנה למלך החדש.

"אבל היא לא הייתה פה שלו-" "ואיזו סופת שלגים יפייפיה משתוללת בחוץ, נכון?" קטעה אותי בהתרגשות. "אתה לא רואה את זה, נכון? אתה לא רואה את סופו של עידן הכס שלך?" הפעם פנתה לליאם.
"כנראה שהשמיים ידעו שהיא תחזור, כנראה מישהו חיכה לה בידיעה שתחזור.
בעזיבה הבאה שלה אפילו בלנקה לא תחכה לה."

"הוא עומד לעזוב אתכם?" הוא שאל, אני לא בטוחה אם לא שמע את דברייה, או בכוונה בחר להתעלם מהם, אבל הוא לחלוטין לא ייחס להם חשיבות, הוא נראה נודד במחשבותיו, אני תוהה אם חושב על צעדיו הקודמים או על אלה שעתידים לבוא.
"הוא עומד לחזור יקירי," היא כבר לא ראתה בליאם כאויב, להפך, היא כמעט וראתה בו חבר וחיוך מתנצל עלה על שפתייה,
"תתכונן, המלחמה הבאה היא לא נגד הקבוצה האדומה, או כל מי שמנסה לפגוע בה." קולה נחלש, היא כל כך חששה שמילותייה יתגשמו.
"המלחמה הבאה תהיה של השמש והירח, הטוב והרע, האור והחושך.
זאת מלחמה נגד השדים החשוכים ביותר שלנו," את המשפט הבא לחשה כמעט ללא מילים ובחצי חיוך נבוך "המלחמה הבאה הולכת להיות נגד עצמנו." 

קימברלי אדריאן 

"מה אני בכלל עוד עושה כאן?" בחנתי את כל נסיכות הצעצוע שישבו לאכול בשולחן, אך לא נגעו באף צלחת או קערת אוכל. 

אם באתלאיה באמת מתנהלת מלחמה, אני חייבת ללכת לעזור לטום וג'ייק.  

"שכחת איפה המקום ישיבה שלך?" מישהי נתקלה בכתפי בגסות בזמן שנכנסה אל חדר האוכל, מעדתי מעט קדימה ומיהרתי להישיר אליה מבט, אבל הריח שעטף אותה היה זה שבער בי קודם. היא נעמדה מולי בחצי חיוך ושילוב ידיים, השימלה הירקרקה שלה נצצה תחת נברשות החדר העטורות יהלומים. 
התקדמתי חצי צעד לעברה ודחפתי אותה בחזרה באגרסיביות, היא מעדה בדרמתיות לריצפה "מה הבעיות שלך?" התפרצה בזעם "יש לך ריח של צרות, תתרחקי ממני." יישרתי את שימלתי על ידי העברת ידיי בשולי השימלה והתקדמתי לעבר מקומי. "איבדת את השפיות שלך בדיוק כפי שאיבדת את הזיכרון שלך!" קראה ממקומה על הריצפה כשחברותייה נאספו סביבה לעזרה.
"תני לי לעזור לך לאבד משהו-" איגרפתי את ידיי והסתובבתי בחזרה אליה.