Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 4.2

Part: 4.2/ אמנדה
•°•☆•°•

"את יכולה להשתמש בשימלה הזו, ג'ייק ביקש שאעזור לך, לקחתי אותה מהחדר שלו." דיאנה הושיטה לי שמלת זהב עשויה סטן.
"אמנדה כבר תמצא לי חדשה, אני לא צריכה את העזרה שלך, או שלו." השלכתי את השמלה אל המיטה.
"אז אם את לא מתכוונת להפתיע עם כישורי איפור, כדאי לך לצאת מהחדר." הצבעתי בידי על דלת חדר השינה שלי, דיאנה נאנחה ויצאה מהחדר.

הוא צדק, לעזאזל, הוא ידע שלא אמצא לעצמי אפילו שמלה בלי אמנדה ואלכס, שהיו עסוקות בלעזור לאמילי וקייט.
אבל דיאנה?!

"את מאחרת, שוב!" נואל התפרצה אל החדר בזמן שלבשתי את השמלה הזהובה של ג'ייק.
"ה-השמלה הזאת, את מתכוונת ללבוש אותה?" היססה כשבחנה את המחשוף העמוק והשסע.
"כ-כן, היא הרי על הגוף שלי." חיקיתי אותה בלעג והתקדמתי אל הדלת.
"מאיפה השגת אותה?" המשיכה בדרכינו אל אולם הנשפים.
"מהארון שלי."
"שקרנית." נזפה "למה? את מפחדת שליאם היה זה שהביא לי אותה?" עקצתי.

"הפעם היא לא מאחרת, אני מניחה שאני הייתי הבעי- מה לעזאזל?" אמנדה עצרה כשבחנה את השמלה, רגע לפני שהגענו לאולם.
אלכס שהייתה לצידה, נשמה עמוק ולגמה מבקבוקון הוויסקי הכסוף שלה, היא לא נראצה מוטרדת במיוחד כמו אמנדה.

"שמישהו ישרוף את השמלה הזאת." דרשה אמנדה והביטה בנואל.
"אני יודעת, הוא ירתח." נאנחה נואל כשהמשכנו ללכת.
"ירתח?" אמנדה פערה את עייניה ומיד מצמצה, פעמיים, "הוא יתלה אותנו, ואותה." מיהרה לצידי כשנכנסנו אל האולם.

ליאם קיים את הבטחתו, היחידים שנכחו היו לוקס, תיאו, נבריס, ומספר מצומצם של נסיכות ירח.
גם אמילי ורוז היו, כלומר אמילי התווכחה עם המלצר על הקינוח שלא קיבלה, אבל היא הייתה שם. היא לגמרי הייתה שם.
הבחנתי במספר מועט של מלצרים, וגם הם נותרו בצללי החדר. קייט, ככל הנראה, לא רצתה גם בהם.

"קים!" קייט התפרצה בהתרגשות כשהבחינה בי, ומשכה את תשומת הלב של ליאם שהתקרב לקבל את פנינו.
לפחות הוא עמד לעשות את זה, עד שבחן את השמלה.

"זאת בדיחה מרושעת? תחזרי מיד לחדר שלך." נעמד מולי ומבטו המבולבל והזועם נדד ביני לבין אמנדה, ומיד הכעס עלה על פניו.
לא, לא כעס, זה היה זעם טהור, סלידה, הוא נראה כאילו עמד להתפרץ ולפתוח במלחמה.
"אני מוזמנת לכ-" "ממש לא, גם לא בעוד אלפי גלגולי חיים, את חוזרת לחדר שלך." סובב אותי ודחף קלות אל עבר הדלתות הכפולות.

"מה הבעיות שלך?" התנערתי מידיו וחזרתי לעמוד מולו, מתעקשת על הנוכחות שלי במסיבה.
"שלי? הבעיות שלי?" צחק ביובש "הסתכלת על השמלה בכלל? את מנסה להריץ בדיחה אכזרית?" ספק פנה אליי ספק אל אמנדה, אלכס ונואל.
"זאת שימלה, מה הבדיחה כאן?" בחנתי את השימלה הזהובה.
"זאת השמלה שלבשת כשהתעוררנו יחד בבוקר שבו נוביה הגיעה בפעם הראשונה, זאת השימלה ששיקרת לכולם שאנחנו מאורסים עם קייט," הוא השתהה לרגע עם המשפט האחרון, חורק את לסתו "זאת השמלה שבה עזבת, ועם כמה שאני בקושי מצליח להכיל את החזרה שלך, אין שום סיכוי בעולם שאני מתכוון לראות את השמלה הזאת שוב." הזהיר בקרירות, וכשסיים עם המבט המאיים כלפיי; שלח אחד נוסף לאמנדה המבוהלת.