Liar sun/ שמש שקרנית

chapter 1.6

Part:1.6/ הילד הקטן מדנדיה
•°•°•°•°♡•°•°•°•°

"בלי צרות הפעם." שמעתי לחישות בתוך החדר "את חושבת שאם נתעלם מהם אז נוכל להמשיך לישון?" קייטי רטנה אל תוך הכרית- נרדמנו יחד על המיטה בחדר השינה שלי. "תמיד אפשר לנסות." התחפרתי אל תוך השמיכה ועצמתי עיניים. "לא, אני לא צוחקת, הוא חולה ואני יכולה להתערב על כך שגם היא." הלחשושים המשיכו. "אז אולי תנסי להעיר אותה ונגלה." קול נוסף הצטרף "אני מעדיפה לצאת למסע ולגלות ממלכות חדשות!" לחשה בטון צורם קצת יותר משהתכוונה. "הייתן חברות הכי טובות." הקול השני נזף בה. "אמרה המתנדבת." החזירה בלעג. 

"אני לא מתכוונת לנהל את הגנון הזה בזמן שליאם חולה, זה לא התפקיד שלי ומעולם לא ה-" "אבא?" קייטי התיישבה על המיטה, התעוררתי מיד לצידה, היא הסתכלה סביב וזיהתה פרצופים- נואל, אלכס ואמנדה עומדות במרכז החדר ומרוכזות בשיחה שלהן. "מה קרה?" קייטי קפצה מהמיטה ורצה לעברן "הכל בסדר, הוא סך הכל חטף הצטננות." נואל ירדה לשבת על ברכייה כדי להיות בגובה של קייטי. 

"אל תבהילו ככה את הילד-" שיעול נפלט משפתיי, הנשימה שלי נקטעה והרגשתי שהלב שלי עצר לרגע "זהו זה, הארמון הזה הולך להיות אסון. אני לא אצליח לטפל בכולם יחד, אמילי, רוז, הנסיכות, טומי ומנס, הצרות של קים, אני רק בן אדם אחד!" אלכס נפנפה בידייה אל עבר פניה בחוזקה, מנסה ליצר משב רוח קל. "לא בטוחה אם דחוף לי יותר לשאול האם ציפית שאני אנהל את הגנון של דיינימור, או מה לעזאזל קורה כאן?" חזרתי לשכב במיטה והתכסתי עד פניי עם שמיכת הפוך. הרעד שהרגשתי אתמול חזר, קפאתי מקור גם בתוך השמיכה. "מישהי פתחה חלון?" שאלתי בשקט "כשאתן יוצאות תכבו את האור, הוא ממש חזק." רטנתי והפנתי להן את גבי. 

"אמרת שהוא רק מצונן!" קייטי החלה לצעוק ולבכות "אני נראת לך גוססת?" הסתובבתי אליה בחזרה "או אבא שלך?" הזדעזעתי לרגע מההשוואה. "אני בטוחה שנואל תשמח לקחת אותך לביקור אצל המלך כדי לוודא שהוא בסדר." מלמלתי בעודי עוצמת עיניים, מפנטזת על לחזור לישון. "לא נותנים לי להיכנס." נואל הצטרפה לשיח. "את עם קייטי, אין סיבה שלא יתנו לך הפעם." הדגשתי את הזלזול שלי במשפט. 

כמובן שלא יתנו לך להיכנס לבד, הוא חולה, הוא צריך תרופה לא את הגוף שלך. 

"קייטי, אין לך מה לדאוג. לפי מה שאני רואה קים היא זאת שצריכה לדאוג." אלכס ניחמה את הילדה המודאגת "כי השתעלתי פעם אחת?" גיחכתי "כי את קודחת מחום." נזפה. פקחתי את עיניי בהיסוס, רק עכשיו הבחנתי בעגלת אוכל שאמנדה עמדה לצידה, היא הכילה מרק חם שאדיו נראים למרחק, ולצידו כוס מים וקופסאת כדורים כתומה. 
"אל תיבהלי, אבל כבר שתית את התרופה מוקדם יותר הבוקר, היית חצי רדומה אז אני מניחה שאת לא זוכרת." אמנדה העירה.
"האם יש משמעות בכלל לדעות שלי כאן?" נאנחתי.
"לא." ענו כל הארבעה יחד. כן, גם קייט.