Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 1.2

Part: 1.2/ הצלקת הקטנה בצד ימין
•°•°•°•°☆°•°•°•°•

"תפסיקו לדחוף אותי." רטנתי לכרית כשקייט בעטה בי בפעם השלישית.
"תפסיקי לתפוס כל כך הרבה מקום." אמילי דחפה אותי מצדי השמאלי.

נואל לורנס

"כמה זמן זה ימשך? אני לא מתכוונת לשחק בהצגה הזאת לנצח." רייצ'ל הייתה הראשונה למרוד נגד המלך, אבל לפי מבטן של כולן- הן כולן רצו.
"תשתקי, אף אחד לא פנה אלייך." ליאה התערבה.
"אתן סך הכל נדרשות להכיר את קימברלי מחדש ולא לגלות לה דבר על העבר, זה כל כך מסובך בשבילך? שאפשט לך את זה?" הצטרפתי לליאה.
"מה את מתכוונת לעשות כשכלי התקשורת יכנסו? להסתיר אותה לנצח בדיוק כמו שמלך אתלאיה עשה? אני בטוחה שהיא תמות על זה." היא לא נשארה חייבת.
"שמעתי שהיא זו שכבשה את כל הממלכות ההן ואף אחד לא ידע מי זו הייתה עד היום." מאי, אחת הבנות, החליטה שהגיע הזמן להצטרף לשיחה.
"זה כל כך לא מפתיע אותי, הייתה לי תחושה שהיא תאבד את זה באיזה שלב." רייצ'ל שילבה ידיים ומבטה המתנשא לא חדל מלרדת.
"וכשהבנות החדשות יכנסו, מה תעשי אז? מה אם אחת מהן תהיה אזרחית אתלאיה?" רייצ'ל המשיכה לתקוף ללא היסוס, מתעלמת לחלוטין מנוכחותו של ליאם שישב בראש שולחן חדר הישיבות.

"אתה לא מתכוון להגיד כלום? אסרת על להגיד לה מילה בקשר לעבר, לפחות תעשה משהו בקשר לטיפשה הזאת." פניתי אל ליאם שעיניו נחו על השולחן, לא מביט שאף אחת מאיתנו.
"תשמרי על השפה שלך." ציווה בחינניות.
"הבאה שתזכיר בקול רם את עברה של קימברלי, או את נוכחותה ועברה בארמון אתלאיה תגורש מדיינימור במידית. מבחינתכן היא עוד מתמודדת.
קימברלי אכן הייתה בזמן האחרון בארמון אתלאיה, אבל זה לא עניין אף אחת מכן מה היא עשתה שם. אני ברור?" ליאם אמר את דבריו, הוא החליט מה צו המלך החדש. ואבוי לזו שתפר אותו.

"א-אתה מחזיר אותה לתחרות?" רייצ'ל כמעט נחנקה.
"הוא שומר עליה בחיים מהציפורניים של אנשים כמוך." קלואי ענתה לפני שליאם הספיק לפצות את פיו.
"היא כבר יודעת?" ליאה נשמעה חוששת לגורל עתיד הארמון אם קים תגלה מה נאמר עליה בחדרי חדרים.
"אני לא מאמינה שזה מה שהבנתן," נשמתי עמוק "מבחינת כל העולם, עד שמישהי תדליף אחרת, קימברלי תמיד הייתה בארמון יחד איתכן בזמן שהתחרות קפאה, אז כן, מבחינת כולם היא עדיין מתמודדת בדיוק כמוכן.
אבל זה לא אומר שהיא באמת מתמודדת, תעשו לי טובה, הדבר האחרון שיעניין אותה זה אתן. אתן יכולות לנשום אוויר, היא לא מתכוונת לקחת לכן את הכתר."  יש לה עוד לפחות שמונה.

קימברלי אדריאן

"אבל אני כבר לא בת תשע, מה את רוצה שאעשה?!" דחפתי את אמילי בחזרה בעזרת כף הרגל שלי, היא התגלגלה הצידה ונפלה מהמיטה לריצפה ברעש נורא.
"לפחות תיפלי בשקט." ביקשתי והסתובבתי עם גבי לצד השני של המיטה.
"כמה רעש אתן עושות.." קייטי התכרבלה אל ידיי בתמימות "לא שכחתי את מה שעברתי בגללך אתמול, אל תחשבי שסלחתי לך." דחפתי את גופה ממני והיא התגלגלה לקצה המיטה, כמנט מועדת החוצה.
"דיי!" כמעט פרצה בבכי בדיוק כמו שנהגה לעשות כשמשהו לא מוצא חן בעינייה
"מה תעשי לי? תלשיני עליי לליאם? אני אגלה לו מי באמת הביאה את טומי." איימתי בגאווה.
"זאת-" כרית נזרקה על ראשי בתנופה, "הפעם האחרונה שאני נותנת לכן לישון בחדר השינה שלי ושל אלכס!" אמנדה נזפה בנו וקמה מהכורסא שלה בצד החדר.
"אבל היא התחילה!" הרמתי את ראשי והצבעתי על קייטי שכבר הספיקה להתיישב על קצה המיטה "היא בת ארבע!" אלכס התערבה.
"אל תראו אותה ככה, יש לה מוח של זקנה בת שישים." הוצאתי לעברה לשון והיא מיהרה להחזיר יחד עם שילוב ידיים.