Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 2.3

Part: 2.3/ זה נגמר
•°•°•°•°•☆•°•°•°•°•

"לא." אמילי נאנחה.
"גם לא זה." הפעם ניערה את ראשה בתסכול והתיישבה על שטיח הריצפה והמשיכה לצפות בי מחטטת בשידה של ליאם, בחדר השינה שלו, בחיפוש אחר מבוקשי.
"את בכלל יודעת מה אני מחפשת שאת אומרת כל הזמן לא?" הסתובבתי והתיישבתי מולה על השטיח.
"לא." שמטה כתפייה בתמימות.
"יום יבוא ואני אזרוק אותך ואת גן החיות שלך ל-"
"אני מקווה שתקפצי ביחד איתנו." פרשה את ידייה לצדדים וקפצה לחיבוק חם לעברי.

קפאתי, לא ידעתי מה אני אמורה לעשות בחזרה.
"אל תגידי לי, את שכחת איך מחבקים?" אמילי התרחקה והתפרצה בצחוק מתגלגל.
"כ-כמובן שלא." קמתי על רגליי וניערתי את האבק מברכיי, למרות שלא היו מלוכלכות כלל.

"את מתכוונת לעזור לי למצוא את הטבעת או לא?" כחכחתי בגרוני והמשכתי לחטט בחפציו, המון דפים, מסרק שיער, סיכות זהב, ואפילו כפתורים שאני מניחה ששמר למקרה חירום.

"טבעת? את חושבת שהוא מתכוון להציע לך נישואין?" אמילי נשמעה מעט מהוססת ומודאגת, "מה גורם לך לחשוב רעיון מגוחך שכזה?" נבהלתי והסתובבתי להביט בה.
"את חושבת שהוא הולך להציע למישהי אחרת?!" אמילי השתנקה.
"בואי ניקח את הדברים בפרופורציות!" הרמתי את ידיי ונשמתי עמוק.

"זו טבעת כסף, יש בה חריטה מוזרה." נכנעתי.
"כמה מוזרה?" היא חשדה
"אף פעם לא הצלחתי לקרוא את כולה, אבל אני יודעת שהיא הכילה לפחות שתי מילים- שמש וקפוא."
"מתי ראית אותה?" היא המשיכה להסתקרן, לחטט יותר בליבי מאשר אני חיטטתי במגירה המטופשת.
"לא ראיתי, אני פשוט-" גנחתי בתיסכול, לא ידעתי איך אני אמורה להסביר דבר כזה לילדה בת תשע.
"פשוט מה?" התעקשה
"פשוט חלמתי עליה!" התפרצתי "פשוט חלמתי עליה," הפעם לחשתי "יותר מדי פעמים."

"אני צריכה ללכת." טרקתי את המגירת עץ ומיהרתי לצאת מהחדר, מותירה את אמילי המבולבלת מאחור.

"אני לא אספר אם את לא תספרי." שמעתי את נבריס מאחוריי, מיד עצרתי באמצע המסדרון והסתובבתי למשמע קולו.
"תספר?" היססתי, הוא עמד לצד זה שרק מחכה לבגוד בכולם.
"ראיתי שיצאת מהחדר של המלך, אני כמעט בטוח שאת לא אמורה להיות שם." צחק במבוכה וגירד את עורפו.
"אני כמעט בטוחה שגם אתה לא אמור להיות במסדרון הזה, הוא מיועד לנסיכות הירח והמלך בלבד, לא?" הובכתי גם אני, נתפסתי על חם.
אני בטוחה שלא יעבור רגע וכל הארמון ידע.
"את לא תספרי אם אני לא אספר?" קרץ
"תן לי משהו אמיתי לא לספר." חייכתי בשעשוע
"התכוונתי לבקר אותך."
"הסוד שלך שמור אצלי." קרצתי.

"עוד לא הכירו בנינו, אני קימברלי. " הושטתי את ידי אל חברו של נבריס.
"גאטיס." לחץ את ידי בנימוס.
"נבריס, אשמח שתקרא לאמילי כדי שנלך יחד לארוחת הצהריים." בקשתי בנימוס, הוא הרכין את ראשו בחיוך עדין ופנה ללכת בשתיקה.