Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 3.3

Part: 3.3/ ארורה תהיה הטבעת
°•°•°•°•☆•°•°•°•

צעדים נשמעו ממרחק קל, ענפים מתנפצים יחד איתם.

"חשבתי שאמרת שלא ימצאו אותנו כאן." קמתי על רגליי, הוא מיד אחריי, מבוהל.
"אף אחד חוץ ממשפחות המלוכה לא יודע על מיקומה של סוליס." לחש בחזרה, מביט לצדדים, מחפש מסתור.
"כאן!" משך בידי אל מאחורי אחד הסלעים, מיהרנו להסתתר מאחוריו והתיישבנו על רגלינו, תשושים, מבוהלים.

גם כן מלכה,
גם כן נשק,
אפילו על עצמך את לא מסוגלת להגן.

הצעדים התקרבו, יותר ויותר, עד שרעש העלים היבשים המרשרשים נשמעו בתנופה חדה, מישהו הסיט את הענף הגדול.

"אנחנו צריכים לחזור, אין שום סיכוי שהוא הגיע לכאן." קול של אדם מבוגר נשמע, ספק דורש ספק מבקש.

ניסיתי לעצור את נשימתי, לעצור כל דבר שעלול להעיד על נוכחותי, אבל ההתנשפויות ודופק הלב המואץ דחקו בי לפלוט נשימות קצרות.

"אנחנו חייבים לעזור להם." הקול המשיך, נואש ככל שהצעדים המשיכו להתקרב.

"לעזור?" קול נוסף נשמע, צעיר, מגחך ביובש.
"אני כאן כדי לעזור לילד, לא לאף אחד מהאזרחים שלכם." הזכיר, כאילו הצהיר מחדש.

הסטתי את ראשי מעט מעבר לסלע מכוסה השורשים השבורים כדי להביט במתרחש, אדם מבוגר ולצידו גבר צעיר, לשניהם בגדים נקיים, אני בספק שהגיעו מאיזור המלחמה, אני בספק שבכלל לקחו בה חלק.

מלך דיינימור, המחשבה ניקרה לי בראש, כמעט צורבת. הנשק של כל ממלכות הגבול המזרחי.

הלב שלי האיץ, התנשפתי בכבדות, הוא היה מסוכן הרבה יותר מכל אזרח דינדיה שהייתי עלולה להיפגש בו.
הוא המלך של המדינה הגדולה והחזקה ביותר, ולא באמת אכפת לו מאיזה צד אני במלחמה; דינדיה או אתלאיה, הוא יהרוג אותי בהינף יד.

ג'ייק מעולם לא הפסיק לדבר על כמה המלך הקולל ההוא חזק, ואיך הוא בעצמו יכול לכבוש את הממלכות כולן, רק אם ירצה.

דינדיה ואתלאיה חתמו על הסכם שלום, נזכרתי בקולו של ג'ייק, אני מקווה בשבילך שדיינימור תחליט לא להתערב במלחמה שלך.

ולרוע מזלי, נדמה שהיא החליטה דווקא כן.

"הילד לא אשם במלחמות המגוחכות שלכם." נזף המלך באיש המבוגר.
"אתה חייב להבי-" "כבר שלושה ימים אתם תחת אש, ואין לכם שמץ של מושג מי תוקף אתכם, ואני זה שצריך להבין?" קטע אותו בצעקה מרתיעה, אפילו הילד שלצידי נרתע קלות, למרות שהמלך רק רצה להגן עליו.

הוא המשיך להתקדם פנימה, סקרן, בוחן כל פינה וסנטימטר בסוליס, יחד עם הפרפר הסגול.

"אתה מקווה למצוא אותה." פלט המבוגר, מרוב המהירות שבה דיבר הייתי בטוחה שהתחרט.
המלך פרץ בצחקוק עצבני ונעץ את עיניו בקו המים.