Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 4.1

Part: 4.1/ חלק במשחק הזה
•°•☆•°•°•

"כמובן שאני אמשיך בחיפושים, ולא אתה ולא אף אחד אחר יעצור בי!" דחפתי את ג'ייק אל עבר הקיר, הוא השתתק, סוף כל סוף אחרי כל הנאומים שלו הוא השתתק.
"ואם כל מה שתמצא זאת גופה?" ג'ייק היה הראשון להעלות את האפשרות,
"זה לא יקרה." הקפצתי את אגרופיי, "חלפו שנתיים, למה לא? אתה חושב שהיא עוד בחיים? יהרוג אותך להבין שגם האפשרות הזו קיימת?" הפציר "תסתום." ג'ון שלח לעברו מבט מאיים "כי אני עדיין מרגיש שהיא בחיים, והתחושה הזאת הורגת אותי בכל בוקר." כשלתי אחורה אל הכורסא, פתאום חדר הישיבות נראה קטן מדי והויכוח נראה מיותר מדי, גם ויכוח עם ג'ייק.

"נמאס לי להציל את הממלכה הזאת, היא בכל מקרה קורסת בלעדייה." החשק לוויסקי ירד ככל שהמשכתי לדבר, הוא בכל מקרה לא היה טעים הלילה.
"בתי הבושת שהפכנו לבתי הארחה לנזקקים, אני רוצה שיהרסו, שיתפרקו, אני רוצה שבמקום ארגזים של אוכל יהיה שם ארגזים של אלכוהול." החלטתי בנשיפה חדה, פזיזה.
"היא לא באחד מהם, כבר בדקנו את כולם." הוספתי והרמתי את עיניי אל ג'ון, הקותן, שהסס האם עליו למלא אחר הצו.
"אני לא פונה אלייך כחבר, אני פונה אלייך כמלך שלך." סיננתי בכעס על ההתלבטות.
"וגם אם היא כבר מזמן לא בין החיים," הפעם פניתי אל ג'ייק "אני אמצא אותה, ואת מי שעשה את זה, ואני נשבע לך שאפיל עליו את הממלכה כולה בלי לחשוב פעמיים."
"ואם היא עזבה מרצון?" השיב בשלווה, הוא ידע היטב שקימברלי, היכן שלא תהיה, שומרת עליו בחיים.

חייה או לא, אם אני אפגע בו, היא תחזור בחזרה רק כדי להכות בי.

"אז אני אעזוב איתה, לאן שתרצה, אני אשאיר את הכתר ללוסיה ואעזוב את הארמון המזדיין הזה." נחתי בבוז.
"ואם היא עזבה אותך, הוד מעלתך?" חידד את השאלה, ג'ון מיהר לעמוד מולו, מאופק, כדי להסתיר את פניו של ג'ייק מפניי.
"אז אני אמצא אותה ואכריח אותה לומר לי את זה בפנים." קמתי לעברו, דחפתי את ג'ון מדרכי ונעמדתי מול ג'ייק "היא תסתכל לי בעיינים ותגיד שהיא החליטה בכוחות עצמה לעזוב, היא תעשה את זה, היא סוף כל סוף לא תשקר, גם אם זה יעלה לי בחיי."

כשהתעוררתי, מכוסה זיעה קרה, בחדר השינה, נאלצתי להזכיר לעצמי שקים היא לא היחידה שסובלת מספק סיוטים ספק זכרונות.
הלוואי וזה היה סיוט, לפחות אז הייתי משכנע את עצמי להכות את ג'ייק בלי להתמודד עם ההשלכות.

קימברלי אדריאן.

"אם הדבר הזה נכנס אליי לחדר עוד פעם אחת, אני אשלח אותה בקופסא אטומה אל גן החיות של דיינימור." הזהרתי כשמנס נרדמה על הכרית שלי, והייתה הדבר הראשון שהבחנתי בו כשפקחתי עיינים.

"תפסיקי לאיים על החתולה שלי." קייט גלגלה עיינים.
"גם אותך אשלח לשם בקופסא." רטנתי ויצאתי מחדר האמבטיה.
"לפחות הקדשת לה קופסא משלה." אמילי התערבה ממקומה בקצה החדר.