Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 5.0

Part: 5.0/ הרחק מהכתר
•°•°•°○•°•☆•°○•°•°•

השמש הייתה חזקה מבדרך כלל, כנוזפת על המעשים שלנו. 

כשפקחתי עיינים, ליאם כבר לא היה במיטה. נותרתי כשבויית מלחמה על המיטה, רק השמיכה מגוננת עליי מהעולם.
זה כבר לא יהיה אותו הדבר, חשבתי, זה בכל מקרה לא היה אותו הדבר, אנחנו כבר לא נחזור להיות מי שהיינו.
הארמון הזה לעולם לא יחזור להיות רק ארמון זהב, והארמון באתלאיה לעולם לא יחזור להיות ארמון הקרח שלי. 

"אני מניח שהתעוררת." ליאם יצא מחדר הארונות וכפתר את הכפתור העליון בחולצתו "לא." רטנתי והפנתי לו את גבי. 

"לא, את תספרי לו." קולות נשמעו מבעד לדלת הסגורה "ואני אתמודד עם ההשלכות? ממש לא, תספרי לו את!" קולה של אלכס נשמע "זאת קים, אין מצב שהיא נכנסה לכל כך הרבה צרות, אולי כדאי שפשוט נשאיר את זה ככה." הפעם אמנדה נשמעה במעומעם. 

הרמתי את ראשי מהכרית והשיער נפל על פניי, שלחתי מבט מבולבל ועייף אל ליאם שהחזיר לי מבט משועשע משלו "ואם היא מתה באיזו תעלה חשוכה? אני לא מתכוונת לקחת את האחריות!" אלכס נזפה. "מדהים שמה שמדאיג אותה במחשבה שאני מתה באיזו תעלה זה מי ייקח את האחריות." כחכחתי בגרוני, ליאם פרץ בצחוק. "זו אלכס, הדברים היחידים שמעניינים אותה זה אד ואחריות." הוא התקרב ונשען על המיטה, רוכן עם פניו לעברי. "יודע מה? תן לה לחשוב שאני מתה באיזו תעלה, אולי אז היא תיתן לי ללבוש מה שאני רוצה." חפרתי את פניי בכרית ושוב הפנתי לו את גבי. משקל הורגש על המיטה. "אני מצטער, אבל יש גבול למה שאני מסוגל לעשות לאלכס, הרוב חוזר אליי כמו בומרנג." הוא צחק שוב, ידו הונחה על גבי בליטוף עדין, גורם לגופי להתרפס בנינוחות וחיוך קטנטן לבצבץ על שפתיי. 

נקישות נשמעו על הדלת, מיד לאחריהן כחכוח גרון קל. "הוד מעלתך?" אמנדה נשמעה, הרמתי קלות את פניי והסתובבתי בחזרה עם גופי כדי לבחון את תגובתו של ליאם.
"שאספר לה לאילו צרות באמת נכנסת?" הוא לחש לאוזני בשובבות, ידו המשיכה ללטף את גבי ופניו רכנו קלות אל שקע צווארי. נקישה נוספת, חזקה קצת יותר, "הוד מעלתך?" אמנדה חזרה. "כן?" קרא כשהבין שהיא באמת מחכה לתשובה.
"אולי פשוט נתעלם מהן? זה לא כאילו הן יכולות לפרוץ פנימה." נאנחתי כשרכן שוב אל צווארי, מחלק נשיקות עדינות לכל אורכו "את זוכרת שאני גם צריך לעבוד? מישהו צריך לנהל את הגנון הזה." צחקק והנשימות החמות שלו התנגשו בעורי וגרמו לצמרמורת קלה בעמוד השדרה שלי "זאת רק ממלכה, היא תשרוד יום אחד בלי מלך." בלעתי את רוקי, ידו המשיכה אל הגב התחתון שלי, "את מנסה להרוג אותי?" מלמל אל צווארי. "אני מנסה להשאיר אותך במיטה הזאת, אין לי מספיק אנרגיה לקום להתלבש." ידו המשיכה אל בטני, "אני צריכה להגיש בקשה למלך כדי שזה יקרה?" הוספתי כשהתמהמה מלענות והנשיקות העדינות הפכו רכושניות קצת יותר.