Liar sun/ שמש שקרנית

chapter 1.8

Part: 1.8/ סליחה שמעולם לא ביקש
•°•°•°•°•☆•°•°•°•

"את לא אמורה לפנות אל הבנות, אל תשכחי שאת לא באמת חלק מהתחרו-" "ליאם." נואל עמדה בכניסת חדר האוכל בעוד הדלת סגורה והמתינה לנו, כלומר, לליאם. 

"אתה צריך לראות את זה." התעלמה מנוכחותי, תפסה במפרק כף ידו ומשכה אותו יחד איתה הרחק מחדר האוכל. "מה עכשיו? את השימלה החדשה שלך?" גילגלתי עיינים. 

נקודת מבט גייק 

השתיקה הייתה כבדה, אפילו שקט עלול להרגיש לפעמים כבטון בקצה הלשון. 

כולם נעצו בי מבטים, לרוב מהסוג שלא ניתן לפרש. נואל הייתה הראשונה לצעוד אחורה ולפתוח בריצה, השאר הביטו בה כמעט בהערצה. 

"אני לא אספר שלא חשבתם על כך קו-" "תשתוק." ג'ון קטע אותי בדרישה. "היא הייתה איתך?" ליאה, מהחברות הראשונות של קים, פנתה אליי לראשונה, היחידה מבין כולם. 

כניסת הארמון לא השתנתה במהלך השנים, אפילו לא קצת. אבל השמועות התגלו כנכונות, דיינימור קפאה בשלוש השנים האחרונות, וביקור קצר בבלנקה גילה לי כי כך גם היא. 

"תענה לי." ליאה מצמצה בחוזקה את עייניה, שפתייה התכווצו בכעס והיא אחזה באגרסיביות בשוליי השימלה האדומה שלה, אני בטוח שאילו יכלה- הייתה מתפרצת בבכי. "אני אדבר עם המלך." הסטתי את מבטי ממנה והמשכתי לבחון בעיניי את פנים הארמון.

"יש לך הרבה אומץ לבוא לכאן." לוסיה, אחותו של ליאם, העירה כמעט בחוסר אכפתיות. 

האומץ שלי לא ישתווה לזה שבעזרתו בגדת בבית שלך. 

"אני יודע." יישרתי את עייני, ליאם התקרב בשתיקה, נואל מיד אחריו. כולם מיד השתתקו, ג'ון, ליאה, אפילו לוסיה. 

ובאופן כמעט לא מפתיע, קים הסתתרה מאחרי גרם המדרגות, היא עמדה זקופה ובחנה את המחזה, היא מביעה אומץ על העמידה היציבה, ואילו חוכמה על היותה שומרת מרחק. אבל היא לא הייתה חכמה מספיק בשביל להסתיר את החיוך שחמק מבין שפתיה על כך שהבחינה בי. 

כבר שנתיים שלא ראיתי אותו, את ליאם, מבחוץ אולי נראה כי לא השתנה כמעט כלל, אבל מספיק להביט בעיניו כדי להבין כמה השתנה. 

הוא נעמד מולי, שותק, גלגלי המוח שלו מסתובבים והוא לא בטוח מה הצעד הבא שלו, הוא בחן אותי, אך ורק את עיניי, כאילו חיפש משהו לא ברור. 

השתיקה שלו הייתה גרועה פי אלף משל האחרים, היא הייתה כבדה, מביכה, משפילה, שופטת, היא הייתה אי בודד בלב ים סוער, אך לעולם לא תדע האם האי הזה יהווה לך מקום מפלטים, או שיהיה מקום מסוכן הרבה יותר. 

שתקתי בדיוק כמוהו, ידעתי שבגדתי בו, באמון שלו בי, ידעתי שחלק מהלב השבור שלו נגרם בגלל מעשיי האנוכיים, שהובילו במדרון תלול את הלב השבור שלו להפוך לאחד חדש, עשוי אבן.