chapter 2.1

1K 82 75
                                    

Part: 2.1/ אטיה
•°•°•°•°•☆•°•°•°•

"תשכח מזה." גיחכתי במקומי. "אני לא מתכוונת לשאת על עצמי עוד אשמה, מיציתי את הרגש הזה." בחנתי ממרחק את חיוכו של הילד היתום מדינדיה. לא עוד, לא עוד רגשות מרים כאלה. "הם לא יספרו לי איפה מתקיים הנשף, לא ביקשתי ממך שת-" "רצית טובה. סירבתי." קטעתי אותו. "את תתחרטי." הוא בלע את רוקו, נראה מודאג.
הוא צריך אותי יותר מכפי שאני צריכה אותו.
"אז אני יודעת איפה למצוא אותך." הפנתי לו את גבי והמשכתי קדימה להצטרף אל השאר. 

"הבריכה נראת מדהים, אנחנו חייבים להיכנס לפני שיחזור השלג." נבריס מיהר לקראתי "הוד מעלתו נראה כאילו הוא מתכוון לזרוק אותך לתוכה." תאו צחק והתקרב גם הוא לעברינו. "המלך יכול גם הוא להצטרף." חייכתי ולא טרחתי לבחון את מבטו של ליאם.

"תקפצי." שמעתי את סבתא נוביה מכחכחת בגרונה והפנתי לעברה את מבטי בחשדנות "ל-לא, אני לא י-" לפני שאמילי הספיקה למחות, סבתא נוביה חטפה מידה את טומי והשליכה לבריכת המים "אוי שהשמיים יעזרו לי, הברווז האדיוט הזה הבהיל אותי וברח לי מהידיים, תעשו משהו!" התפרצה בהיסטריה "זה ב- אמילי!" טומי לא הספיק להתאושש מהנחיתה במים הקרירים ואמילי קפצה פנימה לעזרתו, לא מהססת לרגע. 

לא חלף רגע נוסף, רצתי לעברה בצעדים קלילים וקפצתי גם אני, אחזתי בידיה וניסיתי להשאיר את ראשינו מעל המים שהיו, לצערי, עמוקים.
לא הצלחתי להגיע לקרקע אפילו על קצוות האצבעות שלי, הרגשתי שאני עומדת לטבוע. 

"זה ברווז! הוא יודע לשחות לעומתך!" ניסיתי לשחות בכישלון אל עבר דופן הבריכה, בועטת בחיפזון במים בזמן ששמעתי שתי קפיצות נוספות.

"לעומתי?" אמילי השתעלה "את זו שלא יודעת לשחות!" התנערה מידיי ושחתה במהירות אל עבר דפנות הבריכה. "אני מחזיק אותך." ידיים נאחזו בבטני התחתונה, בעדינות מסובבות אותי לעברו בעודי נתלת על כתפיו, משתעלת בגסות ונסיון כושל לנשום בצורה סדירה. "נ-נבריס." השתעלתי שוב והרגשתי שאני נועצת את ציפורניי בכתפיו "זה לא כזה עמוק." אמילי רטנה במקומה לצד מעקה הבריכה, ליאם לצידה אוחז בה למרות שאחזה כבר במעקה. 

ואני תלותית?

"וזה ברווז שיודע לשחות," הסתובבתי לעברה בעוד נבריס אוחז במותניי "מה עבר לך בראש כשקפצת לבריכה הזאת, עוד בצד של העמוקים?!" התפרצתי "מה עבר לך בראש כשחשבת שאני לא יודעת לשחות?" התפרצה בחזרה בהתגוננות "את בת תשע, למה שתדעי?!" המשכתי בצעקה חסרת סבלנות "זה שאת לא יודעת לשחות לא אומר שאני גם לא." התחצפה "ומי אמר לך שא-" "את לא בסיטואציה שאת יכולה אפילו להעמיד פנים שאת יודעת לשחות." פרצה בצחוק מתגלגל "חכי שאני אגיע אלייך אפילו המים העמוקים ביותר לא יצילו אותך." התנערתי מידיו של נבריס וניסיתי לשחות קדימה לעברה של אמילי, שרק המשיכה לצחוק והחלה להוציא לעברי לשון. 

Liar sun/ שמש שקרניתWhere stories live. Discover now