Liar sun/ שמש שקרנית

chapter 4.6

part 4.6/ בין שני עולמות 

°•°•°•°•◆•°•°•°•°

נכנסתי בסערה אל הארמון, מותירה מאחריי עקבות גשם כבד ומלך עקשן שמיהר להיכנס מיד אחריי, "תפסיקי לרוץ, את תיפלי." הזהיר ברקע כשהסתובבתי סביב עצמי, מכסה את פניי עם ידיי ומנסה למצוא את המילים הנכונות למצב ולא לפלוט צרחה. "מה אכפת לך?!" צרחתי בתסכול. "הלוואי ואפול אלף פעמים כל עוד זה רחוק ממך!"

"לא, הפעם אתה זה שתקשיב לי!" התפרצתי והסתובבתי להביט בו לפני שבכלל הספיק לדבר "כבר שבועות שאני תקועה בחור הזה עם חבורת מטורפים, הסודות כאן מתפרצים מהקירות ואין לי ספק שיש לך קשר לזה!" הצבעתי עליו באשמה, הוא שתק. הוא תמיד שותק. "תפסיק לשתוק ותגיד לי מה לעזאזל קורה כאן!" התקרבתי ודחפתי אותו, הוא לא זז.

בעולם בו כל אחד רוצה להיות המלך, לאף אחד לא אכפת אם ישארו אזרחים לשלוט בהם.
כולם רוצים להיות האש ומחפשים אחר מה לשרוף עד יסוד.
אני הדבר היחיד שנותר להם לשרוף.

הותרנו את בלנקה לקרוס מאחור, והגשם לא איחר לבוא.
הנסיעה הייתה שקטה, כל כך שקטה שכל מה ששמעתי בדרך היה את טיפות הגשם דופקות על החלון ורעש המנוע.

"מה את רוצה בדיוק, קימברלי? שעיר לעזאזל כדי שיהיה לך את מי להאשים בתוצאות של המעשים שלך?" שאל מותש "תאשימי אותי, אין שום בעיה, את בכל מקרה עושה את זה." הזיז אותי הצידה והמשיך הלאה בדרכו, כאילו היה מדובר בריב מגוחך עם קייט.

"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!" מיהרתי אחריו, נואשת לתשובות, "ממשיך הלאה, בדיוק כמו שהכרחת אותי להבטיח לך!" התפרץ בעוד גבו מופנה אליי.
עצרתי במקומי, וכשהבין שאני לא מתכוונת לומר משהו נוסף- המשיך לעלות בגרם המדרגות לבדו.

"אלכס, אני צריכה את אלכס!" טרקתי את הדלת כשנכנסתי אל חדר השינה, אמנדה ואלכס נבהלו וקיפצו במקומן.
"כמה מטומטמת אתן חושבות שאני?" דרשתי לדעת כשנעמדו מולי, מבולבלות.
הן החליפו בניהן מבט מהיר וחזרו לבחון אותי.
"זאת שאלה אמיתית? לענות לך בסולם של אחד עד עשר?" אלכס היססה.
"כי עשר. אחת עשרה בימים שאת יוצאת מהארמון." אמנדה ענתה בביטחון.
"שתיים עשרה כשיש לך תוכנית חדשה לגרום לתלייה שלנו." אלכס הוסיפה בהנהון קצר.

"מספיק מטומטמת כדי שלא תספרו לי שאני הייתי ארוסתו של ליאם?"
"טוב, כן, אחרת היית עושה משהו ממש מטופש כמו לברוח, הו רק רגע, באמת עשית את זה." אלכס שילבה ידיים.
"וטום היה הורג אותך אם היה מגלה שאת זוכרת משהו ואת לא בארמון תחת ההגנה של ליאם, או שאת היית הורגת את ליאם אם היית מבינה את המצב לא נכון, או שליאם היה הורג את ג'ייק אם תתני לו. טוב, הבנת, הרבה דם." אמנדה הצטרפה.

פתאום הסתרת המידע נראתה חיונית,
הרי באמת רציתי לעשות את כל זה.

"בלנקה נהרסה, נראה לי, עזבנו כשהסלעים התנפצו אחד על השני." עקפתי אותן והתיישבתי על המיטה.
הן שמרו עלייך. הזכרתי לעצמי לפני שאקפוץ עליהן בציפורניים שלופות.