Part: 2.9/ B
•°•°•°•☆•°•°•°•
שתקתי, ניסיתי להבין איך אני עוקפת את התשובה מבלי להיחלש אפילו יותר.
"חוסר המשמעת שלי גרר אותי לסיטואציה הזו." החלטתי לבסוף.
הגיחוך היבש שלו חזר, אדיש אפילו יותר.
הוא הסתובב בחזרה אל השולחן, שלף דף ועט נוספים והחל לשכתב משהו נוסף.
לאחר כמה רגעים, חזר וטחב את הדף אל כף ידי.
"כשבאמת תרצי לספר לי,
הדלת פתוחה."
"אני לא מתכוון לתת לך להילחם בעצמך לפני כל משפט." הסביר בנסיון להישמע שליו, למרות שהאכזבה נשמעה בקולו.
"למה רצית שאעזוב את הארמון?" הדף התקמט בין ידיי "כי נמאס לי ללכת לישון בלי לדעת אם תהיי כאן מחר בבוקר." הוא אפילו לא היסס או חשב שוב על התשובה.
"וכי ניסית להרוג אותי." הוסיף בהערה, כמעט כאילו זה היה מובן מאליו.
"למה חזרת?" הוא שאל לבסוף, אני בטוחה שזו השאלה שהכי בערה בו.
"מעולם לא ידעתי שעזבתי." התוודאתי.
"למה חזרת?" הוא שאל שוב, מתעקש.
שתקתי והשפלתי את מבטי לריצפה.
התרופה לא עבדה, כל גיד ועצם בגופי יודעים שעדיף שלא ידע את האמת.
נדמה שאפילו סם האמת הצטער בשבילי.
הוא התקרב, לקחתי צעד מבוייש אחורה.
הוא הבין את הרמז ועצר במקומו.
השתיקה הייתה כבדה, הייתי בטוחה שהוא מסוגל לשמוע את המחשבות שלי.
"כי זו עוד ממלכה שרצית לראות מתרסקת." קולו החלש נשמע נגעל, כמעט שבור. כפות ידיו התאגרפו בנסיון לשמר את זעמו, ואפילו את הסלידה שחש.
"כי זו עוד ממלכה שרציתי לראות מתרסקת." הכרזתי בקרירות, מבטינו הצטלבו כשהרמתי את עייני.
הוא חטף את הפתק משולחן העבודה וקרע אותו, לחתיכה ועוד חתיכה, ועוד אחת ועוד אחת עד שכבר לא הצליח לקרוע אותו לחתיכות נוספות והשליך לרצפה, משליך יחד עם החתיכות המתפזרות גם את ההבטחה להשאיר את הדלת פתוחה.
הוא ינעל אותה, יחד עם חתיכות הלב השבור שלו שהתקשה כל כך לאסוף בחזרה.
הוא התקדם לעברי וניסה לקחת את הפתק השני בחזרה, אבל הסתרתי אותו מאחורי גבי, מתעקשת לשמור אותו לעצמי.
אגואיסטית.
"תני לי סיבה אחת להמשיך להקשיב לך." דרש, שומר על מרחק בנינו.
לא הייתי בטוחה אם ביקש סיבה, או רצה למצוא אחת כזו.
השתיקה שוב חזרה, רועשת מתמיד.
"כי כשהגעתי לכאן רציתי להרוג את המלך," הוא התקדם צעד מאיים לעברי, מצמצם את המרחק.
"יקסים אותי לראות אותך מנסה." האזהרה הייתה ברורה בקולו.
"אבל עכשיו אני מרגישה שאני מוכנה להקריב את חיי למען הממלכה המקוללת הזאת." העיניים שרפו לי, התאמצתי לא לעצום אותן בידיעה שהדמעות עלולות ליפול.
"עכשיו אני מרגישה שאני רוצה ללכת בעצמי להילחם בידיים חשופות בכל מה שעלול לאיים על המקום הקורס הזה." העברתי יד בשיערי, מאבדת את שפיותי.
"אפילו בשדים שבי." פלטתי בלי נשימה.
YOU ARE READING
Liar sun/ שמש שקרנית
Fantasyfake princess 3- שמש שקרנית* בתום שלוש שנים של חיפושיי שווא, הוא נשבע שמחצות בדיוק, יפסיק לחפש אחריה, היכן שלא תהיה. בחצות ושלוש דקות בדיוק, דלתות הארמון הכבדות נפתחו לרווחה, אהובתו לשעבר עמדה שם, רטובה עד שד עצמותייה ומאחורייה, במרחק מה, הכה ברק...
