Part: 1.7/ מלחמות מיותרות
•°•°•°•☆•°•°•°•
עיניי ננעצו במתג החירום בקצה השני של החדר, ידעתי שזו הזדמנות מעולה, תפסתי בשולי השימלה ורצתי לכיוונו, צעדיי היו כבדים במיוחד, לרגע הייתי בטוחה שהן קשורות בשלשלאות.
רגע לפני שהגעתי אליו, הבחנתי בחליפה מהודרת בסיכת זהב, מבט ממוקד יותר חשף כי זו חליפתו של ליאם במרכז החדר, אשר משוחרר עם אדם מבוגר ממנו במספר שנים, לבוש מדי צבא מהודרים.
זה עניין של שניות עד שהמקום יבער, שאזהיר אותו? חשבתי ועיניי התרוצצו בין המתג לנסיך, פעימות הלב שלי דהרו בקצב מחשבותיי.
"עד שאגיע אליו, זה עלול להיות מאוחר מדי." מלמלתי בצער והמשכתי הלאה אל המתג, הנשימות שלי התקצרו עם כל צעד.
"על החיים ועל המוות." לחשתי, קפצתי לגובה המתג והורדתי מטה את מוט המתג האדום שחור.
היה שקט, רגע חלף, אזעקה הופעלה ויחד איתה ברזי החירום שבתקרה.
"זה היה טוב משחשבתי." נשפתי אוויר שלא ידעתי שאפילו החזקתי, בעוד שהאנשים נכנסו להיסטריה וניסו לברוח מהאולם.
ההיסטריה לא דילגה עליי, למרות שאני הייתי זו שהפעילה את המתג, קוצר הנשימה התגבר.
אבל ליאם, כמובן, חיפש בעיניו אחר מוקד השריפה, או לפחות הסיבה שבגללה האזעקה הופעלה.
נפלתי לקרקע, אל מאחורי אחד משולחנות האולם הרבים.
תברח, לעזאזל, תברח. קיללתי בראשי כשהסיר את המסיכה שלו והמשיך להתעכב במרכז האולם שהפך ריק מרגע לרגע וההיסטריה גברה יותר ויותר.
הוא לא הבחין בי, וכשנרטב לחלוטין מהתקרה המתיזה מים, יצא מהאולם.
"כולכם חייבים לי שימלה חדשה." לחשתי והתקדמתי לצאת מהאולם, פיצוץ נשמע, אש השתוללה מאחוריי וההד דחף והפיל אותי קדימה.
השתנקתי ורכנתי קדימה, מתנשפת ומתנשמת. אני בחדר של ליאם, דמעות בודדות זלגו מעיניי, מיהרתי לבלוע את רוקי ולנגב אותן בגסות.
עייני התרוצצו סביב ונתקלו בליאם שנרדם לצידי, בדיוק באותה תנוחה שבה התיישב- שעון על ראש המיטה ומשלב את ידיו בעוד רגליו פרושות על המיטה.
ריח שאריות האח הכבוי אפף את החדר, ריח של שלווה וחום. נשמתי עמוק את האוויר אל הריאות שלי, עצרתי לרגע ומיד שחררתי אותו בחזרה.
מהחלון נראה עוד חושך מוחלט, זה אמצע הלילה, אפילו כוכב אחד לא נצץ ממרחק.
רוח קרירה ליטפה את גופי, למרות שאף חלון לא היה פתוח.
ליאם התנועע מעט במקומו באי נוחות, לאחר רגע נטה הצידה וראשו נח על הכרית, רגוע ונינוח, לרגע הוא עלול לשכנע אותי שאין צרות בעולם.
YOU ARE READING
Liar sun/ שמש שקרנית
Fantasyfake princess 3- שמש שקרנית* בתום שלוש שנים של חיפושיי שווא, הוא נשבע שמחצות בדיוק, יפסיק לחפש אחריה, היכן שלא תהיה. בחצות ושלוש דקות בדיוק, דלתות הארמון הכבדות נפתחו לרווחה, אהובתו לשעבר עמדה שם, רטובה עד שד עצמותייה ומאחורייה, במרחק מה, הכה ברק...
