Liar sun/ שמש שקרנית

part 0.2

Part: 0.2/ הצד המנצח
•°•°•°•☆•°•°•°•

נקודת מבט כללית

"מה ניסית לעשות?" קימברלי מיהרה אל ג'ייק ברגע שיצא ממשרדו של טום.
"ניסית לשכנע אותו להשאיר אותי כאן, נכון?" גערה בו בכעס ומשכה בכתפו כדי שיביט בה, אבל הוא רק הביט בהמשך המסדרון הריק מאחורייה.

"אהובה," טום פתח מעט את דלת המשרד והציץ עם ראשו אל המסדרון שבו עמדו האחים.
"אשמח שתגיעי הערב אל המשרד שלי, את יודעת, כדי שנתארגן בהתאם לעזיבה שלך." חייך בנימוס ומיהר לחזור אל משרדו ולטרוק את הדלת אחריו, לא ממתין לתשובה בחזרה.
ולמה שימתין? היא הרי מעולם לא סירבה לו.

ג'ייק נאנח בכבדות, הוא היה חסר אונים וחש אשמה כבדה בכל פעם שהביט באחותו.
הוא הטה את ראשו בחזרה אלייה ובחן אותה, הצביע בדמיונו על כל שינוי שנגרם לה בעקבות הברית המטופשת שכרת יחד עם טום ולוסי.
שיערה של קימברלי התבהר, נע בין דבש לשקד והגיע קצת אחרי כתפייה.

היא מעולם לא גזרה את שיערה לפני כן, זאת הייתה המחאה הנפשית שלה כנגד העולם, אבל בעיקר כנגד אמא שלהם.
בשכונה הענייה שממנה באו, לא היו מספרות רבות, ואלה שכן היו- קים לא יכלה להרשות לעצמה לבלות בהן.
אז היא השאירה את שיערה להתארך בחופשיות, הרי אם תגזור אותו לבדה- לאמא שלה יהיו הערות כאלה ואחרות, עוד סיבות שונות לנבור בפצעים ישנים ודרך חדשה לפתוח חדשים.
ואם יתארך לבדו- לפחות תוכל להאשים את העולם, או הגנים המקוללים, בשיער הסורר שקוללה בו.

אשמים, היא מתה עליהם.

עורה התבהר, מלבד כמה כוויות שמש בודדות בכתפייה, לא מפתיע בעובדה שהשמש לא חובבת אותה כל כך, והיא לא חובבת אותה בחזרה.
כמעט כמו האופי והגישה שלה, כך גם החיצוניות שלה השתנה.
אבל לא היה ספק, משהו בה השתנה, וזה היה הרבה מעבר לשיער, היא הייתה אדם חדש, מהסוג שהיא תאהב לשנוא.

"ג'ייק?" העירה אותו מנדודיי מחשבותיו בנקישת אצבעות מהירה וכפולה.
בדיוק כשהתנער ממחשבותיו, ברק הכה מחוץ לחלון הפסיפס הצבעוני והרחב שמסדרון.
קים מיהרה להסיט מבטה אל האיזור שבו הכה הברק, היא נשכה קלות את פנים השפה התחתונה שלה בציפייה לרעם ואיגרפה קלות את ידייה; שוליי שימלת הערב הכחולה שלה התקמטו בין אצבעותייה בדיוק כשהרעם הכה וטלטל את השמיים ויחד איתם את ליבה.

הקור המצמרר מעולם לא הפריע לה, לפחות לא בשנתיים האחרונות, כך היא לפחות זוכרת.
היא משוכנעת, על סמך מה שסיפרו לה חברייה הזרים, כי מורד פגע בה וכך איבדה את זיכרונה; לכן שמה לעצמה מטרה לסכל כל תוכנית מרשעת של אזרחים לבגוד בממלכה היקרה והקרה שלה.
לבגוד בה עצמה.
לא כל כך אכפת לה אם זה אומר להרוג את כולם.
הרי היא כבר הרגה חלקם.

אבל הרעם גרם לה להרגיש נרדפת ורודפת,
משהו חסר לה, והיא, בצער רב, לא יכלה לדעת מה היה הדבר.
הרעם תמיד היה התיזכורת לכך; היא חייבת למצוא סיפוק לתאווה הבלתי פוסקת שלה ושיעזרו לה השמיים, היא מקווה שכשתשיג את הסיפוק הנכסף היא תפסיק להרגיש במלחמה מתמדת.
אולי הממלכה הקודמת שכבשה לא סיפקה אותה, אבל זה לא מונע ממנה לתכנן את הכיבוש הבא.