Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 2.0

Part: 2.0/ דינדית
•°•°•☆•°•°•

שלושה גברים, ילד ביישן ואישה מבוגרת לצידם.
חרטתי בראשי כל פרט ופרט בכל אחד מהם בעודי עומדת במרחק לצד גרם המדרגות, האישה המבוגרת לבושה חליפת כותנה כחולה, וטבעת יחידה על האצבע שלה. שיערה לבן, אבל מטופח היטב.
עיניים בהירות, קמטי צחוק רבים ומבט סקרן.

בשונה ממנה, הגברים נראו צעירים וחסונים, עורם היה שזוף ושיערם הכהה קצר.
כולם נראו לי בני 20-25, ואילו הבוגר ביותר מבניהם היה היחיד עם צמיד זהב על פרק כף ידו הימינית, מאחורי גבו הסתתר ילד צעיר, אני מנחשת שהוא בן תשע או עשר, הוא אחז בבד מכנסיו של הגבר והתחבא מהשאר.
הייתי רוצה לעשות בדיוק אותו הדבר.

"אני צריכה לעדכן אותך במשהו." "שהשמיים יעזרו לי, הבהלת אותי!" הסתובבתי לנואל שהסתתרה מאחורי גבי וסרקה בעינייה את האישה המבוגרת.
"לסבתא נוביה יש... בעיה קלה." לחשה בתקווה שהקירות לא שומעים בזמן שאמילי, רוז וליאם התקרבו אל אורחיהם.
"בעיה קלה?" חזרתי לבחון אותה בהיסוס.
"היא מבולבלת, כלומר, א-" "למה את מספרת לי את זה?" נואל נאנחה בזמן שקטעתי אותה, אבל לפני שהספיקה להשיב, מי שנגלתה כסבתא נוביה הצליבה את עינייה בעיניי.

"שהשמיים יעזרו לי, היא מבהילה." כשלתי במהירות אחורה ובלעתי את רוקי, מהססת אם עליי להתקדם לעברה או בכלל לסגת אחורה.
"היא עלולה לחטוף התקף לב אם תנסי לבלבל אותה יותר." נואל אחזה בכתפי.
"למה שאני אבלבל אותה, היא זו שמבלבלת אותי!" לחשתי ופחדתי להסיט את מבטי מהמבט הבוחן שלה.
"אסור לך להכחיש או לסרב לדבר שהיא אומרת." ציוותה "גם אם היא הייתה בריאה כמו שור, היא לא נראת כמו מישהי שאפשר לסרב לה."
היא הושיטה את ידייה קדימה ובעזרת שתי אצבעותיה סימנה לי להתקרב.

"היא קוראת לי?" הפנתי את תשומת ליבה של נואל אל סבתא נוביה.
"אני חושבת שהיא קוראת לך." ניסיתי לדחוף אותה קדימה.
"אני בטוחה שזה בשבילך." נואל לא נשארה חייבת ודחפה אותי בחזרה לעברם.
"אתם תסתדרו מעולה בלעדיי, אני בטוחה." צחקקתי בחיוך נבוך בידיעה שאנחנו כבר מספיק קרובות כדי שהיא תשמע.
"חוץ מזה, אני ממש ממהר-" "את מתחמקת ממני?" נוביה קטעה אותי "אני?" כחכחתי בגרוני ומיהרתי לעמוד מולה.

אמילי, רוז וליאם בירכו אותה לשלום בנימוס, ואילו נואל נשארה להסתתר מאחורי גבי.
לעזאזל נואל.

"אז אני?" התחצפה "אני לא מאמינה שאת עדיין לא סומכת עליי, את הולכת להסתיר את קייט, נכון? אני צודקת?" תקפה בנזיפה "אני הולכת להסתיר את מי ממי? אם כבר אני זו שהולכת להסתתר." התגוננתי "אם כבר, אז ליאם הוא זה שצריך להסתיר אותך מהגברים האלה." פרצה בצחוק מתגלגל והעבירה מבט קליל בגברים המחויכים.

הבוגר מבניהם נעץ את עיניו בעיניי, מבטינו הצטלבו ולרגע הלב שלי הפסיק לפעום.
הוא זיהה אותי, אני בטוחה.