Liar sun/ שמש שקרנית

chapter 1.8 ½

Part: 1.8½/ שעתיים נוראיות
•°•°•°•☆•°•°•°•

"היה מתנדב אחר לדור הזה?" נואל שאלה בקול שבור, "מסתבר שלא רק אני שומר סודות." ליאם מלמל ויצא מהחדר, לא מתחרט לרגע על האסון שהשאיר מאחוריו.

"הלוואי והייתה לי ההזדמנות להרוג אותך במו ידיי." לחשה ופנתה ללכת יחד עם ליאם.
"נו-" "אל, אל תעז אפילו לומר את השם שלי." קטעה אותי כשגבה פונה אליי.

קימברלי אדריאן

"תגיד למלך צעצוע הזה שאני דורשת לצאת!" צעקתי בפעם החמישית אל עבר דלת חדר השינה שלי, שלא הייתה נעולה, אבל ג'ון עמד בצד השני.

רגע חלף, הדלת נפתחה. ליאם נכנס פנימה וסגר את הדלת.

"אני לא יודעת אם אתה יותר אמיץ או טיפש כדי לבוא לכאן אחרי מה שעשית." הערתי בקרירות כשנכנס אל פנים החדר.
"למה עשית את זה?" התקרבתי אליו "אם יש לך בעיה איתי, אתה צריך-" "לא כל העולם סובב סביבך." קטע אותי באנחה והתחמק מלהביט בי.
"אז תספר לי סביב מה זה!" דרשתי לדעת, סוף כל סוף הוא הביט בי.
"אל תשכחי עם מי את מדברת." לחש באזהרה.
"עם האידיוט שהרביץ לאחי! מה לך ולו? ממתי אתם מכירים? מה הוא כתב לך במכתב ההוא?" הייתי חסרת סבלנות, רציתי תשובות יותר משרציתי אי פעם.

ליאם שתק, הוא המשיך לשתוק כהרגלו כשלא מצא מה להגיד.

"תן לי לנחש, שוב פעם משהו לא התאים לך." התרחקתי ממנו "שוב פעם הוד מעלתו חייב לסדר את הכל בדיוק כפי שנוח לו, נכון?" התקרבתי לשידת האיפור.
"הלוואי ותאבד הכל אחד אחד." קיללתי והנפתי את ידי על השידה, מוצרי האיפור החליקו יחד אל הריצפה, אני בטוחה שחלקם נשברו.

"האיפור השבור שלך לא ממש גורם ללב שלי להישבר." הצטער בחצי חיוך.
"הלוואי שישבר לאלפי חלקים." פתחתי את המגירה והשלכתי מתוכה אל הריצפה את כל תכולת מוצרי השיער שהכילה, מברשות, קרמים, מכשירי חשמל ומספר סיכות.

"כי להרוס את החדר שלך ממש יגרום לי לרוץ לספר לך כל מה שתרצי." פרץ בצחוק.
"את תסדרי אותו בעצמך, אני אאסור על אמנדה ואלכס לעזור לך." התקרב ובחן אותי בעוד השלכתי את הבשמים על הקיר, הם התנפצו והרים החריף שלהן הסתחרר באוויר.
"את עכשיו לא מדברת?" הצחוק שלו לא פסק, אילו לא ידעתי- לעולם לא הייתי מנחשת שאני מנסה לריב.

"מה עכשיו? תשברי את הברז?" כשלא נותר לי דבר בשידה, התקדמתי אל חדר האמבטיה, ליאם מיהר לעקוב אחריי בשעשוע.
פתחתי את ברז האמבטיה, ברז הכיור ואפילו זה שבמקלחון.

"את מנסה להציף את החדר?" שאל מבולבל, קולות זרמי המים רעשו ברקע.

הוא בחן אותי היטב, אני בטוחה שהוא ניסה לקרוא את מחשבותיי.

"את מעכבת אותי." התקשח כשהבין סוף כל סוף, הוא התקרב בצעדים מהירים ונעמד קרוב אליי, "מה הפעם?" דרש לדעת "אני שאלתי קודם." הזכרתי.
"אני לא באמת צריך אותך כדי לגלות." הפנה לי את גבו ויצא אל החדר הראשי, משם פנה את הדלת אך גילה מאוחר מדי כי היא נעולה.

"ככל שתתעכב כאן, הבעיות שלך רק יגדלו." צחקתי והתקרבתי למלך חסר האונים.
"תהיי ברורה." נאנח והידק את לסתו.
"בכל חמש דקות בדיוק, קייט ואמילי מתחילות בעיה חדשה." הסברתי בחיוך משועשע "מה כבר יכולות לעשות ילדות בנות ארבע ותשע?" נראה כי הוקל לו, "הרבה כשמסבירים להן נכון." ברגע שהבין את דבריי, ההקלה נמחקה מפניו ברגע.

"טומי החליט שהוא רוצה ללכת להכיר את ראש דשא, קייטי הייתה נורא סקרנית לדעת מה יקרה אם תעזור לשף לפני ארוחת הצהריים והיא ציינה משהו על סבתא נוביה, היא אמרה שאתה תכעס בכל מקרה אז פשוט להגיד את זה ואמילי מחפשת מש-" "מה אמילי מחפשת?" ליאם קטע אותי "אני מבטיחה לך, ברגע שהיא תמצא את זה- אתה תגלה."
"תספרי לי." תבע "כשאתה תספר לי מה קרה בינך לבין ג'ייק." החזרתי בדרישה משלי.
"יש לך מזל שזה היה אגרוף ולא הלקאה."
"יש לך מזל ש.. ש.." חיפשתי איום זהה בכישלון חרוץ.

"אל תנסי אפילו." לחש בתמימות והסיט קצוות שיער מפניי.
"אני מבין שאת ממש כועסת," התקרב לגופי קצת יותר "ממש כועסת." אישרתי בשקט.
"ממש כועסת," חזרת אחריי בהנהון קל "אבל אני מבטיח לך שאת תכעסי עוד יותר כשתגלי מי זו סבתא נוביה," ידו המשיכה לשחק בעדינות בשיערי בהיסח דעת "ואת ממש תתאכזבי אם לא תספרי לי מה אמילי הלכה לחפש ואיפה." ידו עברה ללטף בריחוף את כתפי הימינית "כי אני בעצמי אתאכזב לגלות ממישהו אחר." הסביר בתמימות.
"לגלות?" בלעתי רוקי בחוסר ריכוז, הרגשתי את הלב שלי צף וכמעט נחנק בסערת רגשות,
"או שפשוט תספרי לי." הציע בנימוס, ידו עלתה מעט אל צווארי "על הטבעת?" מלמלתי.
"איזו טבעת?" שאל בסקרנות ילדותית "אני לא יודעת." התוודתי בעצב כשפניו התקרבו מעט אל שלי "אני לא מפסיקה לחלום עליה, היא מופיעה בכל סיוט שלי." מבטינו הצטלבו "וברגע שאמצא אותה אני אדע."
"תדעי מה?" שאל כמעט ללא מילים.
"אם הוא צדק כשאמר שהכל קרה בדיינימור." חיוך התנוסס על שפתיי "ואם זה נכון," לחשתי בהתרגשות "אף אחד לא יעצור אותי מלפתוח במלחמה." לקחתי צעד אחורה בתנופה "גם לא אתה, בטח לא אחרי שאמילי הזהירה אותי ממך." שלפתי את מפתח החדר ממחשוף השימלה שלי ופתחתי את הדלת בזריזות.

"אני מניחה שבשלב הזה אתה כבר צריך לרוץ לבעיות החדשות שלך." הזכרתי כשחייך בתבוסה "אני אצליח לטפל בכל זה."
"מקסים, כי מה שלא הספקתי להגיד לך זה שהמצלמות נכנסו." הוספתי באגביות.
"מצלמות?" התנער מהמחשבות שסחפו אותו
"תקשורת, תחרות, נסיכות ירח..." הזכרתי
"ואני לא יודעת אם זה קריטי, אבל אתה מארח בשבוע הקרוב." מיהרתי להוסיף.
"מתי הספקת לעשות את כל זה? נעדרתי לבדיוק עשר דקות." התפלא
"נעדרת לשעתיים!" נזפתי "ותתפלא כמה אפשר להספיק להזיק לך בשעתיים."

•°•°•°•☆•°•°•°

חלק אחרון במרתון!
אני יודעת שזה פרק קצרצר, ולמרות שהוא נספר כחלק שני של פרק 1.8, הוא כן ייספר כחלק מהמרתון ללילה זה❤
הפרק הזה לא עבר עריכה מלאה, למען האמת אני אפילו לא סגורה על כמה אני אוהבת אותו בגלל זה לא רציתי שיהיה איזה משהו קריטי כדי שאוודא שזה לא יהיה בלתי הפיך והעלילה תיהרס באמצע הלילה.
מקווה שנהנתן לפחות כמו שאני נהנת מהתגובות❤