Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 1.9

Part: 1.9/ כתר המזרח
•°•°•°•☆•°•°•°•

נואל לורנס, לפני שליאם נכנס לחדר של קים.

"אני יודע מ-" "איך יכולת?!" נכנסתי אל חדר השינה שלו וטרקתי את הדלת, התפרצתי בבכי ויבבות.
הלב שלי מעולם לא נשבר בכאב כל כך חזק.
כל כך הרבה זמן אבד לי בארמון הזה, כל כך הרבה זמן מיותר אבד לי.
"אתה ידעת כל הזמן הזה שאני לא אמורה להיות כאן, אתה ידעתי למה הם הכניסו אותה לכאן מההתחלה והתנהגת כמו אידיוט רק כדי לגרום לכולנו להיראות ככה!" הקול שלי נסדק, הלב שלי נשפך החוצה בדיוק כמו הלילה שבו השתכנעתי שקימברלי עזבה אותי לחלוטין.

"זה לא היה ככה." הוא שמר על קולו נמוך, רגוע, שליו, בדיוק כמו שעשה תמיד.
הוא בטוח שכולנו יכולים להידבק בשלווה שלנו, שאם לא יכעס- כך נהיה כולנו.
"אני כזאת מטומטמת." כיסיתי את פניי עם ידיי בבושה, לא משנה כמה מלחמות ליאם לחם עד כה, בסתר או בגלוי, הוא ניצח בכולן.
ולעזאזל ילכו ונוס וקייל, אני מרימה דגל לבן.

"שיקרתי." הוא לחש בקושי, כמעט מתבייש כמוני. הורדתי את ידיי מטה והבטתי בו "לא הכרתי אותה, בערך." הסיט את מבטו הנבוך "מתי אתה לא משקר?" התחננתי בדמעות לתשובה כנה, "לפני התחרות שמה עלה בפרטיות, דרך קשרים כאלה ואחרים ובסופו של דבר הגיע אליי כדי שאאשר אותה לתחרות, לא הכרתי אותה, בכלל." הוא חטף מהשידה את שרשת הזהב שלקח ממנה והעביר עליה את אגודלו בהיסח דעת, "רק כשהיא נכנסה גיליתי שאחיה הוא החבר הכי טוב של טום, הייתי בטוח שהיא עשתה הכל כדי שלא אגלה זאת לפני, לרגע הייתי בטוח שהיא בעצמה הרגה את החברה הכי טובה שלה כדי להיכנס לתחרות." פלט צחוק יבש על כך שהיה מסוגל לחשוב דבר שכזה "עשיתי הכל כדי להיות קרוב אליה, רק כדי לגלות למה היא הגיעה לכאן ואיך היא מתכוונת להזיק לי." "ומתי הבנת?" היססתי אם לשאול, לא הייתי בטוחה אם ישקר שוב, או אם אני בכלל מוכנה לשמוע את התשובה. "כשהיא הגנה על ליאה בזמן שלוסי ניסתה לתקוף אותה בפעם הראשונה בחצר." הוא לחש בשקט, אני בטוחה שהוא ניסה למנוע מהקירות לשמוע.

"עד אז חשדת בה?" הפעם אני זו שצחקה ביובש "עד אז לא הייתי בטוח." "במה?" דרשתי שיחדד את דבריו, הוא הרים את ראשו לראשונה והביט בי "אם אני שומר אותה קרוב כדי להגן על הממלכה ועל עצמי ממנה, או עליה מהממלכה וממני." הוא התקרב, הוא ידע שהשיחה הזאת הולך להיגמר. "וידעת על ונוס וקייל?" התעקשתי להמשיך לדעת "ידעתי מה מטרת התחרות, לא האמנתי בזה לשנייה אחת." חייך בהתחכמות, הוא בטוח שהוא חכם מהכל, הוא מקלל את פצעיו וממשיך בקרב מבלי לדעת שהוא גוסס.

הוא מעולם לא דיבר, לא על רגשותיו, לא על הסודות שלו, הוא מעולם לא השלים משפט שכלל רגש ואת העזיבה של קימברלי יחד.

ליאה יכלה להישבע שהוא פשוט לא יודע להביע רגשות, אבל הוא ידע. בחדרי חדרים, כשאף אחד לא שמע, הוא התפרק כמו מפולת שלגים.
ולא היה אף ניצול, אזרחי דיינימור יעידו.