Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 3.1

Part: 3.1/ אכזרית
•°•°•°•°•☆•°•°•°•

"אני בטוחה שזה לא יהיה נורא כל כך." אמנדה ניסתה להרגיע אותי בזמן שזרקתי את כל בגדי הים על המיטה.

"את צודקת, מה נורא כל כך בכך שהמדינה כולה תדע ששכבו?" שמטתי כתפיים בחוסר אכפתיות ומעט היסטריה.
"האם יהיה מביך אחרי שסילק אותי מהארמון?" תהיתי "האם יהיה מביך ביותר אחרי שהכריז מלחמה על הבית שלי?" מניתי באצבעותיי את האירועים האפשריים.
"אז יהיה קצת מביך, פשוט תלכי לשם בגאווה, אני בטוחה שזה יהיה פחות גרוע מאיך שאת מדמיינת את זה." אלכס הצטרפה לניחומייה של חברתה.

"אולי תהיי שם עם חולצה?" נואל הייתה הראשונה להציע רעיון ממשי.
"אני אראה משוגעת." נאנחתי בכבדות.
"מתי זה עצר אותך?" נואל החזירה בטון זהה.
"את צודקת." הנהנתי ובחרתי בבגד ים שחור וחולצה לבנה אקראית.
"נצא." הכרזתי שסיימתי ללבוש את החצאית הלבנה.

"פשוט תתחמקי ממנו עד שה...עניין הזה- ייעלם." הציעה נואל כשהמשכנו אל גן הארמון האחורי, שם הייתה הבריכה.
"אני מניחה שזה לא יהיה גרוע כל כך." הנהנתי ויצאנו אל הגן.

הבנות, כולן, כבר היו מוכנות והתפזרו בכיסאות השיזוף שהונחו לכבודנו בגן.

לפי האושר על פניהן, נראה שהתגעגעו לשמש יותר מלחיים מחוץ לארמון.

השמש לא הייתה חמה במיוחד, ואני בטוחה שמחוץ לגן היוקרתי ומקושט פרחים, עוד מפשיר השלג בכבישים.
אבל הבנות לא היו צריכות יותר מקרן שמש אחת כדי לשלוף את בגדי הים.

הבנות החדשות, חמישה אם אני לא טועה, הצטופפו יחד על שפת הבריכה ודיברו בניהן.
אני מניחה שלא התקבלו בזרועות פתוחות בלילה שהגיעו, באותו לילה שליאם וחבריו נפצעו.

"קדימה, נצטרף לליאה." נואל הצביעה על ליאה שישבה בקצה הגן ושתתה מכוס המיץ שלך בריקוד קטן של שימחה.
חייכתי למראה המגוחך שלה והצטרפנו אליה במהרה.

"תורידו את הבגדים, אני מרגישה עירומה לידכן." ליאה נזפה בנו.
נואל מיהרה לחשוף את בגד הים הכתום שלה, ואילו אני התעכבתי מעט, מהוססת, כשפשטתי את החצאית.

"אף פעם לא ימאס לי לראות את זה." ליאה מלמלה ונעצה את עינייה בליאם שהצטרף אל חבורת הבנות החדשות, הוא לא טרח ללבוש את החולצה שלו מלכתחילה, כמעט גאה בסימנים על צווארו.
"לי נמאס מהר מאוד." פלטתי בלחישה מרה והצטרפתי לנעיצת העיניים בו.

הוא כנראה הבחין בכך, והסיט את ראשו לעברי, השתנקתי קלות ומיהרתי להסיט את מבטי ולהסתתר מאחורי נואל המצחקקת.

"אני מציעה לך לעבור לצד השני, הוא מתקרב." נואל לחשה, צחוקה גווע ברגע.
"אני אלך להביא משהו לשתות." קמתי על רגליי כששמעתי את צעדיו מתקרבים, ממשיכה לנעוץ את מבטי בקרקע.