Liar sun/ שמש שקרנית

Chapter 2.8 B

Part: 2.8/ B
•°•°☆•°•°•

עיניו נצצו תחת אור השמש השוקעת מעבר לחלון, הייתה תחושה שרימה במשחק כולו ואלפי מחשבות חלפו בראשו, כל כך הרבה עד שאף לא אחת הספיקה לחמוק משפתיו.

דפיקות כבדות, חזקות, נשמעו בדלת.

"קים? קים, את שם?" נואל נשמעה מודאגת בצד השני.
"אל תדאגי, עוד לא שכבתי עם החבר שלך." קראתי, לא מנתקת את העיניים ממנו לרגע.
"עוד לא." חזר אחרי המילים משועשע.
"החבר שלה." הדגשתי צמד מילים נוסף.

"אמילי סיפרה לי, ליאם שתה גם?" קולה נשמע מודאג.
"עוד לא עשיתי משהו." הפעם ליאם השיב לה.
"עוד לא." הפעם אני זו שחיקיתי אותו.
"תקשיבו לי שניכם, על השידה יש שקית נייר קטנה לבנה, יש שם חמישה כדורים," שנינו חיפשו בעיניינו את השקית, עד שהבחנו בה.

המבט החשדני עלה על פניו, הוא כבר לא יסמוך כל כך בקלות על מה שיתנו לו.

"אני מתחננת, לשניכם יש מספיק סודות שיפילו את המדינה כולה.
לחשוף אותם עכשיו, במצב כזה, יהיה מטופש ומיותר." נזפה בנו, כאילו ידעה מה עלול לקרות.
"בשקיק יש כדורי שכחה, ברגע שתקחו אותם- תהיו בטוחים שבבוקר תשכחו את הערב כולו." הסבירה את מטרת הביקור שלה.

"אין לי מה להסתיר." קולי נסדק, הגרון שלי התייבש.
שיקרתי, ואני בטוחה שאפילו הוא הבחין בזה.

"זה לא הזמן להיות צודקת!" נואל התפרצה, אני בטוחה שרצתה לשבור את הדלת ולנעול את שנינו בחדרים שונים.

"אני לא מפחד מהמחשבות שלי, אין שום סיבה שארצה להימנע מלזכור את הערב הזה." ליאם השיב, ובכך חתם את החלטתו להימנע מהכדור.

"אם אתה כל כך אמיץ, תסיים את קנקן התה." קראתי תיגר.

"זה הלילה האחרון של דיינימור." דפיקה אחרונה, קלה, נשמעה ולאחריה שקט- אני מניחה שנואל הטיחה את ראשה בדלת והסתלקה.

"יש לך מה להסתיר?" הסתקרן ופנה אל השולחן, הוא הרים את הקנקן ומזג שתי כוסות.
"כמובן שלא." כחכחתי בגרוני.
"לרוויה." הושיט את הכוס הנוספת והביט בי, מחכה לצעד הבא שלי.

לעזאזל, אפילו אני לא יודעת מה הוא.

קנקן שלם אחד אחר כך, וכבר ישבנו על הריצפה, מרוסקים ונשענים על הקיר, עוד רגע פורצים בצעקה של תשישות.

"זה היה רעיון גרוע." אחרי שתיקה ארוכה, אני הראשונה שחזרה לדבר.
"זה היה הרעיון שלך." ליאם הזכיר בקול חלש, המחשבות חנקו אותו.
"לא היית צריך להסכים לו." הזכרתי מי ניגש לקנקן התה.

"אני לעולם לא הייתי עושה לך את זה." הוא בלע את רוקו בכבדות, כמעט נחנק מהפעולה הפשוטה שדרשה ממנו כל כך הרבה מאמץ.
"לפחות יכלת להגיד להתראות." מבטו הצטלב במבטי, מהוסס.