ועכשיו, הנקמה הזו נעלמה.
האדרנלין כבה, הרקטות נפסקו, ועייני נסגרו בשקט וביאוש.
עצרתי בצד המדרכה והשמעתי קול מיואש, מין אנחה שכזו.
"...ורוניקה?" שאל לואיס בשקט.
"זה אבוד," אמרתי והמשכתי "זה אבוד. זה מאוחר מידי עכשיו. הם נעלמו ואני לא יכולה להתכחש לזה."
לואיס המשיך להביט בי. כיסיתי את פניי עם ידיי, לא רציתי שהוא יראה את העלבון שהרגשתי. הרגשתי את הבושה נכנסת אל תוך תוכי ומזיזה את מעמקי נשמתי.
לואיס המשיך להביט בי ולא ידע מה לעשות. עוד לא החלטתי מה האופי שלו. פעם אחת הוא מסודר ומאורגן, ופעם אחת הוא חלש לגמרי, ללא שום מושג כיצד להמשיך. אני תוהה מה הוא באמת חושב.
"ורוניקה, רק רציתי להגיד לך שזאת הייתה חוויה מטורפת עכשיו" אמר לואיס והמשיך "למרות שכנראה קרה משהו לאוטו ולמרות שכנראה יפטרו אותי, זה היה הזוי".
ואז הייתה שתיקה. לפחות הצלחתי לעזור לו במשהו.
"היי," הוא אמר לי והמשיך, "לכי למושב האחורי".
עם ידיי עדיין על פניי, יצאתי מהמכונית והתיישבתי שם.
"אם כבר התחלת עם זה, אז בואי נהרוס את המכונית שלי עד הסוף" הוא אמר, ונכנס לעבר הסמטה.
"לואיס, הכל כבר חשוך, אתה בחיים לא תצליח"
"אבל אם לא ננסה לעולם לא נדע!" קרא לואיס בקול שעודד אותי מעט.
הוא הביט אליי וחייכתי אליו. יש בו משהו שמצליח לעודד אותי, משהו שמזכיר לי את חיי שהייתי בתקופת ההתבגרות, שהייתי צריכה את העידוד הזה. הוא מזכיר לי את הבן-אדם ההוא שתמיד ישב שם לצידי, עודד וחיבק.
*****
עברנו סימטאות, חיפשנו אותם דרך המון סימטאות שונות, ולצערי לא מצאנו אותם.
"אמרתי לך שזה מאוחר מידי, היית צריך להאמין לי" אמרתי, אך הפעם, קצת פחות מאוכזבת.
"לא נורא, לפחות גילית משהו.... לא כך?"
"אני אגיד לך את האמת לואיס," אמרתי, נשמתי עמוק והמשכתי, "אני באמת כבר לא יודעת איך אני מרגישה. אני לא חושבת שאני יכולה להגיד לך הרבה, אבל כל יום קורה משהו אחר, ואני חייבת להמשיך הלאה. זו בהחלט החקירה הכי קשה שהייתה לי".
לואיס שתק לכמה שניות ואמר: "ורוניקה, אם את צריכה אותי, אני מקווה שאני אוכל לעזור לך. מצידי תיקחי את הרכב שלי לפעמים, גם ככה אני חושב שהתרגלת אליו"
"אני לא בטוחה אם תוכל לעזור לי, אבל תודה" אמרתי וחייכתי, למרות שאני לא בטוחה אם זה היה חיוך מאולץ או לא.
יצאתי מהמכונית של לואיס, לקחתי מונית, ועם הרגשות המעורבים הכה קשים האלו, חזרתי אל ביתי.
אני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך על לואיס. כרגיל, אני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך על מישהו בכלל. אבל אני מרגישה כאילו נוסף לי מין ידיד שאני אוכל לשתף, מישהו שאני אוכל לספר לו חלק מרגשותיי.
אך זו לא סיבה גדולה מספיק כדי לשמוח. מחר אני צריכה לספר הכל לפייר.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Mystery / Thrillerורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
