לולה- הסיפור האמיתי

פרק 14- שוויון, חירות, אחווה, או מוות

אולי אני לא צרפתייה, אך אני אוהבת את יום הבסטיליה.

  כאשר יש מצעדים מרובים, וכאשר כל שדרות השאנז אליזה מקושטים ומלאי אנשים.

ולמרות שאני לא צרפתייה, יום הבסטיליה תמיד עורר בי משהו יותר מיום עצמאות. כל פעם מחדש זה הזכיר לי את הגבורה והחופש של המורשת הארוכה של צרפת. 

לא יכולתי לבחור עיר טובה יותר לחיות בה.

אך עכשיו, אין לי זמן לחגוג את יום העצמאות. אין לי זמן לטייל בפריז, להרגיש את הצפיפות ולראות דגלים קטנים ומתנופפים. אני חייבת לבדוק מה הרוצח עומד לעשות.

****

בדקתי את קוד המיקוד. בסופו היו 4 מספרים לא נחוצים.

השעה כבר הייתה שמונה בבוקר. לא יכולתי לישון, הרגשתי שמשהו חסר לי. הייתי עייפה ומצוברחת, כל הלילה חיפשתי מה הוא הקוד, אך לשווא.

רגע.... אם יש ארבעה מספרים לא נחוצים....זאת כנראה השעה!

מהר, אני חייבת להגיע למיקום לפני 12!

לקחתי את התיק שלי, ויצאתי מהר מהבית.

****

לא הצלחתי לתפוס שום כלי תחבורה שייקח אותי לאיזור המיקוד. כמיואשת התחלתי לרוץ בין הרחובות, מקווה להגיע למרכז לפני שתיים-עשרה בצהריים.

הרגשתי חלשה, הרגשתי עייפה. היה נדמה כי המחשבות שלי רצות ביחד איתי. 

לאט לאט נהיה יותר צפוף. אנשים שמוכרים מחזיקי מפחות של אייפל ודגלים של צרפת רדפו אחריי, אך הצלחתי להתחמק.

ואז, שמעתי פעימות לב חזקות. שמעתי צליל מחריש אוזניים, וילדה קטנה צורחת. נפלתי על המדרכה, עצמתי את עיניי, וראיתי את החושך מולי. למה זה קורה לי עכשיו?

****

שמעתי צחוק של אדם מבוגר. הרגשתי כאילו אני נופלת לתוך בור גדול, וככל שאני נופלת יותר, כך הוא גדל יותר. ואז האיש אמר:

" 'חירות,שיוויון, אחווה, או מוות!'

כך נאמר בסיפור המהפכני,

אבל האם האחווה נחוצה

כאשר אדם אחד הורס את שיתוף הפעולה?"

ואז פתאום הבנתי משהו.

****

התעוררתי ומצאתי את עצמי עדיין, על הרצפה. אנשים שונים הביטו בי, שמעתי את אחד מהם מתקשר למישהו, שיקחו אותי.

לא רציתי ליצור מהומה גדולה מידי. פשוט קמתי והתחלתי לרוץ. אנשים התחילו לרדוף אחריי, לקרוא לי, לצעוק לי שאני אחזור. אך התנגדתי, הרי הבנתי שאני במירוץ נגד הזמן.

****

השעה כבר אחת עשרה.

יש לי רק עוד שעה להגיע, ואני בכלל לא קרובה.