הכל עובר לי מהר מידי. אני כבר ממזמן לא מצליחה לשלוט בזמנים, אני כבר ממזמן לא מצליחה לשלוט בעצמי, אבל הכי מטריד אותי עכשיו הוא ההשתפרות.
כל פעם שאני מבטיחה לעצמי משהו, כל פעם ופעם, אני נכשלת.
אולי פייר מתכנן משהו, אך אסור לי לקחת הפסקה מהמחקר על לולה.
******
הנחתי מולי את התמונה של לולה עם חברותייה לעבודה לשעבר.
אולי פעם הבטתי בזה במבט מהיר, אך עכשיו אני שמה לב ליופי המיוחד הזה שלה.
היה לה שיער בלונדיני מדהים ביופיו. עינייה הכחולות והביישניות ניצנצו באופן מושלם, גם אם זה רק בתמונה. הרגשתי כאילו היא באמת נמצאת איתי פה בחדר.
עורה החיוור נראה כמו חרסינה שבירה ביותר, ותווי פניה היו נהדרים. לולה היא בחורה יפה, ולא משנה מה היא תעשה, היא לא תוכל להסתיר זאת.
אך מה בדיוק גורם לה לחשוב שמה שהיא רואה במראה הוא לא מה שהיא באמת רוצה?
מה גרם לה לטראומה שכזו, שהיא החליטה לברוח ולא להסתכל לאחור?
לבנתיים, אני לא יודעת, ולצערי אין לי שום דרך לגלות זאת עכשיו. עכשיו אני צריכה להתרכז בהווה, החלטתי שאסור לי לפתח ציפיות גדולות מידי. כל מסע ארוך מתחיל מצעד אחד, כבר למדתי את זה. וצעד אחר צעד, אני אמשיך להתקדם, ואני עוד אמצא אותה בסוף.
תמיד אני מפתחת בתוכי תקווה שאני עוד אמצא אותה.
******
שוב הוצאתי את כל המידע שיש לי על לולה.
המסמכים שלה כבר לא נראו לי חשובים, אך לעולם אי אפשר לדעת מתי אני אצטרך אותם.
אני מאמינה שלכל דבר יש משמעות. גם לדפים מהקלסר שאיתו היא לומדת יש משמעות.
אני מאמינה שכל דבר שאני אוספת נשלח על ידי המזל שלי כדי לעזור לי להתקדם. ואם הוא מאמין בי, אין לי שום סיבה לא להאמין בעצמי.
הסתכלתי בתמונות של כלי הנשק לעומק. בתמונה הראשונה היה את הסכין שראסל קיבל ביום ההוא. הסכין עדיין אצלי בתיק.
בתמונה השנייה היה אקדח יד. אקדח יד פשוט ושחור, לא יותר מזה.
בתמונה השלישית היה אקדח צייד. אני עדיין לא בטוחה למה זה קשור, אבל אני מאמינה שלולה כבר תרמוז לי.
בתמונה הרביעית היה מין פגיון קטן, שידיתו הייתה מצופה בזהב. הוא השאיר אותי בתדהמה, לא ידעתי מה ורוניקה תוכל לעשות איתו.
הוצאתי את הסכין מהתיק. התחלתי לחקור אותו, כאילו זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותו.
התחלתי לנקות אותו בתקווה למצוא משהו עליו. ניקיתי אותו, ופתאום הטלפון צילצל.
כבר לא היה בי את הפחד כמו שהיה לי קודם לענות לטלפון, אך בכל זאת ידעתי שהכל יכול לקרות, וכל אדם יכול להיות בקו השני.
******
אפילו לא היה לי את הזמן לשאול מי זה. לא היה לי זמן להגיד משהו.
"ורוניקה, זה ראסל, תקשיבי, לא משנה מה תעשי, אל תצאי עוד יומיים מהבית! ותאמיני לי, זה לטובתך!"
ואז הוא ניתק.
נשארתי המומה. הסכין נפל על הרצפה, ועמדתי ללא תזוזה עם השפורפרת בידי.
בחיים לא שמעתי את ראסל כל-כך לחוץ כמו שהוא היה עכשיו. ואני שמעתי אותו לחוץ כבר הרבה פעמים.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Mystery / Thrillerורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
