לאט ובשקט, התחלתי להרגיש כאילו אני נכנסת אל תוך העולם בתוך התת מודע שלי. הפסקתי להרגיש את כפות רגליי, ופתאום את כל רגליי, ולאט לאט לא הרגשתי את גופי בכלל. שמעתי מין ציפצוף מתמשך וראיתי חשיכה מוחלטת בעיניי.
הוא ישב שם. מחכה. מחכה לי.
אילו הייתי יודעת מה עשיתי, הייתי מרגישה אשמה. אילו הייתי יודעת למה אני פה, הייתי מרגישה משהו.
אך לא הרגשתי כלום. רק סקרנות רבה הייתה בי.
הרגשתי שאני קמה, אך לא ראיתי את עצמי קמה או שמעתי את עצמי קמה. התחלתי להתהלך בתוך החשיכה העצומה שנמצאה בתוך מוחי.
"ורוניקה, אני רואה שבאת".
שמעתי קול שאף פעם לא שמעתי בחיי. כבר לא הייתי בטוחה מי נמצא שם. פעם היה לו קול עבה, פעם הוא לחש, פעם זה בכלל היה קול של ילדה קטנה.
הייתה לי מין דילמה עם עצמי בקשר למה לענות לו, אבל לא הייתי בטוחה אם הוא יכול לשמוע את הדילמה הזאת, לכן עניתי לו קצר ולעניין על כל שאלה.
"הגעתי כי רצית שאני אבוא" אמרתי, בעודי שומעת הד גדול מאוד.
"את יודעת בכלל איפה את נמצאת?"הוא שאל, מצחקק אחרי כל משפט.
"אתה אולי לא יודע, אבל אני נמצאת בהמון מקומות. לפעמים אני לא יודעת איפה אני, אבל אני שם. כנראה שזה מה שהגורל רוצה"
"אוי, כמה שאת טיפשה. לא משנה מה תאמרי, אני יודע את האמת."
"אם אתה מכיר אותי כל-כך טוב, תציג את עצמך. הרי אני צריכה להכיר אותך אם אתה יודע עליי כל-כך הרבה, לא כך?"
"אין לי שם, גם לא צורה, ואני בכלל לא אמיתי. אבל את לוקחת אותי לכל מקום. אני תמיד אשהה עמוק בתוך נשמתך"
שתקתי שתיקה עמוקה, כי לא ידעתי מה לענות. פשוט עמדתי, מול מסך שחור. הסתובבתי במעגלים כדי לנסות לחפש את האיש, כי כל פעם הצל היה במקום אחר. לא ראיתי אותו, אך כל פעם הקול שלו היה ממקומות שונים.
"אם כך, האם אתה יודע את התשובות?"
"ורוניקה, תני לי לספר לך את הסיפור שלי. אני חבוי בכל נשמה של איש, אני תמיד נמצא שם. אני הגורם לצמרמורות, לרגשות נפשיים עמוקים, אני הגורם לכל זה. אני יכול להעביר מסרים, אך אף פעם אינני יכול להגיד את התשובות. אני נותן סימנים, אך אינני יודע איך כל גוף יגיב".
"אז אתה....אתה הנפש שלי?"
הוא ציחקק ואמר: "אני לא רק הנפש שלך, ורוניקה, אני האבן בתוך הנפש שלך. אני הגורם שמנסה להעביר לך רמזים דרך גופך, אך אינני באמת שולט על משהו. אני שד,אני רוח, אף אחד לא יודע על קיומי. רק אנשים כמוך, ורוניקה, אנשים שעוברים דברים נוראיים, אנשים שנאבקים, רק הם רואים אותי. ועכשיו את, ורוניקה, את צריכה להילחם בי. הכאב הנפשי שלך צריך להיעלם. והוא יותר מידי חזק."
"משהו לא הגיוני פה" לחשתי לו.
"ואת זה את צריכה לברר". הוא לחש לי בחזרה.
ולאט לאט, חזרתי למצבי הרגיל. התחלתי להרגיש את גופי שוב, אך צמרמורת התעוררה בתוכי.
ברגע זה הבנתי שהכאב שלי יותר חזק ממני, ואני צריכה להיאבק בו ככל האפשר.
עכשיו הבנתי מיהו השד הנוראי.
-----------------------
אני מתחננת, בבקשה תעבירו לי ביקורת, לפחות על הפרק הזה.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Mystery / Thrillerורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
