לולה- הסיפור האמיתי

פרק 33-ציפיות

שוב להתעורר על הרצפה הקרה והקשה.

שוב ללכת למראה ולהבין שמה שקרה פה לא היה רגיל.

אך הפעם, ראיתי בזה יתרונות וחיסרונות.

*****

היה לי חלום לדבר עם השד. רציתי לדבר איתו, אבל לא ציפיתי שככה השיחה תהיה.  

אני ידעתי שמשהו לא בסדר, אני יודעת שאני אמורה להיאבק בו ושהולך להיות לי תהליך ארוך, ומי יודע מתי זה יגמר, אבל....אף אחד לא יבין בכל מקרה. 

אף אחד לא יבין על מה אני חושבת. אף אחד לא יבין מה תכננתי, מה חשבתי שיקרה, ומה באמת קרה.

מאז ומתמיד הייתי אחת שחולמת יותר מידי. חולמת על הפסגה החמה והמוצלחת, חולמת על הדבר הכי מדהים ומוצלח שיכול לקרות. החלומות שלי תמיד נאספו אחד אחרי השני, ואני יכולה להגיד שהתכונה הכי טובה שלי היא שאפתנות. לפעמים אני מרגישה כאילו האל נתן לי את השאפתנות וכוח הרצון החזק הזה שבי. 

אך כגודל הציפיה, כך גם גודל האכזבה. הרצוי והמצוי אף פעם לא הסתדרו כמו שרציתי, ולבנתיים זה עדיין ממשיך לקרות.

למשל, אני אתן לכם דוגמה ישנה. החלומות על פריז התחילו לבוא כבר בגיל שמונה-עשרה. נסענו לשם למשך שלושה ימים, והתאהבתי. ולא דווקא במגדל אייפל הגדול והמפואר, ולא בגלל ארמונות מסויימים. האוירה הקסומה פה, המבנים הישנים, הדשא הירוק והשמיים הצלולים, הכל מאז ומתמיד היה נראה כה קסום בפריז. 

ובאותו זמן, חייתי עם משפחתי במינכן. אימי כבר התחילה לחסוך עוד כאשר הייתי בת שלוש-עשרה כדי שאני אלך ללמוד משפטים, או רפואה, אך לשווא.

אני זוכרת כמה חלומות היו לה שיום אחד אני ואחי נגור לידם, שיהיו לה כמה נכדים ושכולם יחיו באושר ועושר לעולמי עד.

כל החלומות האלו היו אשליה שאמא שלי יצרה לעצמה. אולי ממנה קיבלתי את השאפתנות.

עזבתי לפריז, מבלי להסתכל לאחור על העבר שהשארתי במינכן.

ועכשיו, מאבק עמוס מחכה לי. מחכה לי מאבק עצום ביני לבין עצמי, הנפש שלי מלאת אבק כרגע והיא רק מחכה לניקיון יסודי.

ואז, דפיקה חזקה נשמעה בדלת. 

הנה הגיעה השעה בה אני ופייר נדבר על הכל.