הימים עברו לאט. לא הצלחתי לחשוב על דברים אחרים חוץ מהחקירה הזאת. לא משנה כמה חקירות אחרות היו לי, לא משנה כמה הלכתי לאיבוד בתוך החקירה על פנטום האופרה, לא הפסקתי לחשוב על מה שעומד לקרות. מה שמחכה לי.
ובכל הימים האלה, חיכיתי לאלן שתתקשר. חיכיתי, חיכיתי והיא לא התקשרה.
עד שבוקר אחד היא התקשרה ואמרה לי שהיא מצאה במחסן עוד דברים של לולה, ושהיא רוצה להמשיך לדבר איתי.
אני לא ידעתי איזו הבעת פנים אני אראה כשאני אבוא. לא ידעתי אם יהיה לאלן קשה לדבר עליה, או שהיא תהיה במצב רוח יותר טוב אם אני אגיד לה שהתקדמתי קצת בחקירה.
כל הדרך לאלן לא הפסקתי לחשוב על הדברים שראיתי עד עכשיו. הפרצוף הנואש של אלן, המוכרת המחשידה, הגשם הכבד, ולולה.....
הפנים החיוורות של לולה. שיערה הזהוב. הפרצוף האדיש והקר, עם העיניים שמראות את תמימות הנפש האמיתית שבתוכה. "לא, זה לא יכול להיות שהיא נעלמה בכוונה. אין לה שום סיבה להיעלם" אמרתי לעצמי בתקווה שזה מה שבאמת יקרה.
הגעתי לביתה של אלן. עליתי בשקט בחדר המדרגות, מחפשת את בית משפחת פורסיו. הבניין נראה כמו הבתים של פריז הישנה, בטח לא משהו שהוקם בזמן האחרון.
קומה שלישית, דירה מספר שמונה. צילצלתי בפעמון וחיכיתי. כל שניה נראתה כמו נצח. המתח בחדר המדרגות גבר. הרגשתי צמרמורת קלה כאשר חיכיתי שהיא תענה. הרי לא ידעתי למה לצפות כאשר הדלת תיפתח.
שמעתי את מקל ההליכה של אלן נוקש בחוזקה על הרצפה. "שלום, בבקשה היכנסי" אמרה אלן בשקט.
פניה עדיין נראו מודאגות, אך היא הייתה יותר שלווה בקולה.
הבית נראה שונה ממה שציפיתי שהוא יראה. הוא היה... מואר. הקירות היו בצבע תכלת עדין, והיו כמה אדניות על המרפסת.
בסלון אלן כבר שמה על שולחן הקפה כמה ניירות ישנים ותמונות.
"יש לך בית ממש יפה" אמרתי לה.
"תודה, זה הכל בגלל שלולה סידרה פה. היא צבעה את הקירות, שתלה פרחים, ועזרה לי לנקות את הבית. את מבינה, היא זאת שמאירה את חיי, היא זאת שגורמת לי להתעורר בחיוך כל בוקר. בלעדיה... בלעדיה אין לי כלום. כבר שבועיים עברו מאז שהיא הלכה, ואני בקושי מתפקדת. חוץ מלהשקות את הצמחים, אני עושה את זה בשבילה, למקרה שהיא תחזור. אני רוצה שהיא תחזור לבית יפה, שתראה שלא הזנחתי את הפרחים ושהכל יהיה מאורגן בשביל לולה הקטנה" אלן אמרה, מנסה לא לבכות.
לא היה לי איך להגיב. זאת כנראה הפעם הראשונה שאני רואה חיבור גדול כל כך בין סבתא לילדה. אתם בטח תוהים לעצמכם למה אני אומרת את זה, ושאני בלשית וכנראה ראיתי חיבורים יותר גדולים. אז נכון, אולי ראיתי חיבורים יותר גדולים, אבל משהו בסיפור של אלן מרגש אותי.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Mystery / Thrillerורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
