פרק 6- איך אני ממשיכה מכאן?

437 31 4
                                    

"איך אני ממשיכה מכאן? איך אני ממשיכה מכאן?"

השאלה הזאת הידהדה במוחי ללא הרף. אם כל זה קרה בשבוע אחד בלבד, החקירה הזאת הולכת להיות בלתי צפויה.

"טוב, תירגעי ותרשמי את כל מה שאת רוצה לדעת" אמרתי לעצמי, בתקווה שזה יעזור לי איכשהו.

אז התחלתי לרשום את כל השאלות שלי, וככה זה יצא:

האם לולה באמת כותבת אופרה?

האם השותפים של לולה קשורים להיעדרות שלה?

האם לולה רצחה את אלן?

האם המוכרת בחנות שלולה עבדה בה קשורה איכשהו?

 עמדתי לכתוב עוד שאלות, ופתאום הייתה דפיקה בדלת. 

"משטרה, אנחנו מעוניינים לחקור את הרצח של אלן פורסיו, מי שם?"

אויש, כמה שאני שונאת שהמשטרה מתערבת לי בדברים, כמה מעצבן זה היה בחקירותיי הקודמות. אני מקווה שאני אצליח לסלק אותם איכשהו

ניסיתי להישמע מדוכאת (אחרי הכל, אני אחת שנפטרה לה "קרובת משפחה" לא מזמן)

"כן, מה תרצו?" אמרתי בלחש, בעודי מנסה להוציא דמעות מעיניי.

"כפי שכבר שמעת, מאדאם, אנחנו באנו לחקור את הרצח של אלן פורסיו" אמר שוטר שרירי בעל שפם, נראה כמו צרפתי פטריוט, שמאחוריו עמד עוזר צעיר, כנראה מתלמד

"בבקשה, תיכנסו" אמרתי להם, בעודי חושבת במוחי איך להסתיר את כל המידע שאספתי עד עכשיו.

הם התחילו לחקור את המטבח, ובזמן הזה התחלתי להכניס לתיק שלי את כל מה שמצאתי. את המכתב שהרוצח השאיר, את המסמכים, את הדפים וכל מה שראיתי.

"מה את מכניסה לשם גברתי?" שאל השוטר המבוגר יותר והביט אליי במבט חושד

"אני... שכחתי שאני ממהרת לפגישה, אני חייבת ללכת. תמשיכו לסרוק את האיזור אם אתם רוצים, אני חייבת ללכת".

יצאתי והם לא חשדו בכלל. קצת מוזר בשביל שוטרים, לא?

השארתי את המפתחות על השולחן, כי ידעתי שאין לי למה לחזור לפה יותר. לבנתיים.

בגלל זה שיכפלתי עוד מפתח, למקרה שאני אצטרך לחזור, או אם השוטרים הבורים האלה יגנבו לי את המפתחות.

"אוקיי, מה בדיוק את עושה עכשיו?" חשבתי לעצמי, בעודי מנסה להיעלם בין האנשים ברחוב. הרי זה הרבה יותר טוב מאשר להסתובב באיזור מבודד, שבו יכולים לעקוב אחרי כל צעד שלך.

"את עדיין לא יודעת מה לעשות, ואין לך זמן לדף המטופש שלך, תחשבי, מה את בדיוק יכולה לעשות?"

ניסיתי לחשוב בעודי הולכת במהירות. 

אז לקחתי מונית לדירה של לולה, הרי אין לי משהו אחר לעשות עכשיו.

לולה- הסיפור האמיתיWhere stories live. Discover now