לולה- הסיפור האמיתי

פרק 57-אהבה אמיתית

יומיים עברו להם במהירות רבה. היה אפשר להרגיש כי אוגוסט עומד להסתיים בכל רגע. העננים הקטנים האלה התחילו לטייל יותר בשמיים ולהסתיר אפילו במעט את קרני השמש הערמומיות ורוח קלה הייתה מזיזה את העצים מידי פעם (והפעם, אני בטוחה שלא דמיינתי שום רוח, הפעם אני בטוחה שזו הייתה רוח אמיתית ועדינה).

ביומיים האלה, אני ודין לא הפסקנו להתראות ולדבר. זאת לא הייתה אהבה מיידית, זה לא כאילו אני מכירה אותו רק יומיים וכבר חושבת שאני לא מסוגלת לחיות בלעדיו. היינו צמודים כל-כך מכיוון שהצלחנו לתקשר אחד עם השנייה בצורה מיוחדת.

אתם מבינים, הוא משהו מיוחד הדין הזה. אולי המזל שלי החליט שמגיע לי פרס על כל מה שאני עוברת, והוא הביא לי את דין בדיוק שעמדתי ליפול אל התחתית. דין בהתחלה נראה כמו בן-אדם די קר, שחומה מסוימת חוסמת אותו. כשמדברים איתו, רואים שהוא מרגיש לא בנוח והוא מנסה לתרץ שהוא מאוד ממהר, אבל אני גרמתי לו להישאר שם. לי ולו היו שיחות מעניינות מאוד, כמו שיחות על אומנות, אמת וצדק. אלו הם דברים שלא יצא לי לדבר עליהם הרבה זמן. עם ראסל, למשל, אף פעם לא ניהלתי שיחות עמוקות ומסקרנות שכאלה.

ואולי, זה מה שאני מחפשת בבחור, לא המשיכה החיצונית או המילים הרומנטיות והשטותיות האלה. אני מחפשת מישהו שהמסתוריות שטמונה בתוכי תעניין אותו, והוא יסתקרן וימשיך להישאר שם כדי לשמוע את הסיפור שלי. מישהו שבאמת יוכל להקשיב לי, כי בתוך חוקרת, אני כל היום מקשיבה ובקושי מדברת.

הרי בסוף היום, כולנו יושבים לבד. לא משנה כמה נקשיב, תמיד יהיה את הצורך הזה לדבר. ובסופו של יום, עדיף שיהיה לידך מישהו שישאל איך עבר היום שלך או מישהו שפשוט ישב לידך וידבר איתך על אומנות, אמת וצדק.

אולי אני באמת מתאהבת. ואולי, אולי זה מה שאני צריכה כדי לצאת מהמצב הזה.

אך הדבר הרע הוא שדין עדיין לא באמת יודע עליי משהו.... בשבילו אני רק אמליה, הכתבת הגרמנייה.

*******

בכל מקרה, היומיים האלה עברו להם גם עם שיחות לא קלות. דייזי לא הייתה מוכנה להקשיב לי בכלל, היא כל הזמן תירצה שהיא חייבת להתאמן, להקליט, או לסדר משהו להופעה שלה. היא כל הזמן שאלה אותי אם אני באה או לא בתירוץ שהיא שוכחת כל-כך הרבה דברים בזמן האחרון בגלל ההופעה ושיש לה אי-סדר ענק בתוך הראש. בקיצור, מדייזי אולי לא הוצאתי שום דבר חדש, אבל הבנתי שההופעה הזאת היא לא סתם עוד משהו. ההופעה הזאת, שתתקיים בעוד חמישה ימים, אולי תהיה עוד נקודה שבה אני צריכה להוכיח את עצמי, בדיוק כמו יום הבסטיליה או המרדף. בעצם, אני בטוחה שזו תהיה נקודה שבה אני צריכה להוכיח את עצמי. אפשר לקרוא לזה "נקודת אתגר".

בנוסף לכך, לואיס התחיל להיות ממש אגרסיבי אליי. כל פעם שניסיתי לתקשר איתו בדרך מסוימת הוא נהיה עצבני והתחיל להמציא לי כל תירוץ אפשרי, לכן הגעתי למסקנה שאולי גם הוא יודע משהו. הרי אין שום סיבה שבכל הזמן הזה הוא היה מוכן לעזור לי ולהסיע אותי ועכשיו הוא מנותק ממני לגמרי. צר לי לומר את זה, אך אני יותר מאמינה שלואיס הוא החפרפרת מאשר דייזי. משהו שם נראה לי מאוד לא הגיוני.