הייתה באויר מין תחושה כבדה, כרגיל.
פתחתי את הדלת בחוסר חשק. מולי ניצב אותו פייר שהכרתי, אך הרגשתי כאילו משהו בו השתנה.הוא לבש כובע רחב, הוא ניסה להסתיר את פניו. הוא לבש מעיל חום כהה, למרות שהיה עכשיו קיץ בחוץ.
רציתי לשאול אותו מה קרה, אך כבר ידעתי לעצמי שהוא בסתר ליבו יודע.
הוא נכנס והתיישב בסלון. הוא לא דיבר, הוא לא הסתכל עליי בכלל. הוא ישב והביט לעבר הלחון שהיה ליד הסלון.
התנשפתי ושאלתי אותו: "אתה יודע מה קרה?"
"אגת'ה...היא חזרה אתמול ממש מאוחר, אני ישבתי בבית וחיכיתי לה. שהיא חזרה התחלנו לריב, והיא המשיכה להכחיש. אני כבר בטוח במאה אחוז שהיא בגדה בי, אבל אני עדיין מרגיש שמשהו חסר. את מכירה את ההרגשה הזאת?" אמר פייר במהירות ובקול חלש יחסית.
"אני אומר לך את האמת, זה קורה לי ממש ברגעים אלה" עניתי לו בקול שקט.
"באמת?" שאל פייר בתדהמה.
"כן, תאמין או לא, אבל אני יודעת בדיוק מה אתה מרגיש. לצערי, אני לא יודעת מה זה. הרגשות המעורבים תוקפים אותי כבר יותר מידי".
"וואו, לא נעים לי לשאול, אבל...מה קרה שאת מרגישה ככה?"
"זה סיפור ארוך, יש לי חקירה שאני עדיין לא מצליחה לפתור ו..."
ואז הבנתי שאני מספרת לו יותר מידי. או שאולי הוא רוצה לדעת יותר מידי?
"עדיף פשוט לא לדבר על זה, פייר".
זה היה נכון. גם ככה לא היה לי למי לדבר.
אני בחיים לא אדע מי משתף עם מי פעולה.
"ורוניקה, אני חושב שיש לי רעיון. אני אולי מבוגר מידי בשביל זה, אבל יש לי חשק להחזיר לה. יש בי מין רצון עז להראות לה שאני יכול להתגבר. אני אדם בוגר, אני אדם אחראי, אבל אם שנינו רוצים להתגבר, אנחנו חייבים להתמודד מול הבעיה, לא כך?"
פייר חייך מין חיוך קטן, אך לא ידעתי אם להאמין לו.
הייתה בבקשה הזאת משהו שמאוד רציתי לעשות, להראות לראסל שמה שהוא עושה לא נכון, וגם לאגת'ה.
אני אנסה לפעול בלי שיחשדו בי יותר מידי.
"בסדר, נראה אם זה יכול לשפר משהו" אמרתי בקול אדיש.
"אוי ורוניקה," אמר פייר והמשיך, "אני אולי בן אדם מבוגר יחסית, אבל תמיד יש בי מין רצון ילדותי, או כעס שמה שמישהו מסוים עשה לי לא בסדר. אני כבר רואה איך היא מרגישה חרטה על מה שהיא עשתה, איך היא מתחננת להישאר איתי, ואני אזרוק אותה החוצה! אנחנו חייבים לעשות להם משהו!"
"פייר...זה נראה לי קצת חסר אחריות"
"אל תהיי כזו פסימית! אמרתי לך שאני נהיה ילדותי שאני רוצה!"
אני אנחש שלפייר יש הפרעה דו קוטבית * , אבל הייתי חייבת לראות מה הוא מתכנן. ומי יודע, אולי הגורל יהיה בעדי וזה באמת יהיה שווה משהו.
"טוב פייר, אני מוכנה ללוות אותך, אבל אם קורה משהו, זה לא באחריותי"
"או, זה נהדר! אז אנחנו כבר נדבר ועוד כמה ימים אני אתקשר אלייך. ורוניקה, תודה רבה, סוף-סוף יש מישהו שאני יכול לחלוק איתו את רעיונותיי!" אמר פייר וחייך.
"אוי, אני חייב כבר ללכת, תודה ורוניקה!" אמר פייר וליוויתי אותו לכיוון הדלת.
"בבקשה..." אמרתי וחייכתי לכיוונו.
הוא יצא במהירות. הרגשתי סקרנות עזה לראות מה יקרה איתו, אך בנוסף לכך, חשתי מין הרגשה של זיוף.
וכשאני חושבת על זה, אני בטוחה שראיתי אותו איפשהו.....
--------------------------------------------------
הפרעה דו קוטבית= אדם שלפעמים הוא במאניה (שמחה, התרגשות, ועשיית דברים שהוא יתחרט עליהם אחר-כך), ולפעמים הוא בדיפרסיה (דיכאון כבד)
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Mystery / Thrillerורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
