פרק 8- חולשה

397 33 6
                                    

קמתי מהמיטה, אחרי יומיים שאני מנסה לישון כמו שצריך, אך לשווא.

שום דבר לא הצליח להוציא את האיש ההוא מהחלומות שלי. ואני עדיין די חלשה מנסה להילחם בכאב הראש שלי, אבל שום דבר לא עוזר.

הלכתי לסלון, וישבתי על הספה בחוסר מעש.

***

לולה לא כותבת אופרה.

השאלה היא איפה היא נמצאת עכשיו.

אני אבודה, אני לא יודעת איך להתקדם, כל צעד בחקירה הזאת משגע אותי יותר ויותר.

למה התעלפתי? איך התעלפתי?

אני בטוחה שהסיוט ההוא קשור, אבל איך? 

אני יושבת בבית שלי ולא יודעת מה לעשות. רוח קרה נושבת מבחוץ, אבל זה לא עוזר בכלום. אני רק מחכה שיבוא גשם בלתי צפוי כלשהו, באמצע הקיץ, כמו שקרה לפני שבועיים, ביום שבו אלן הזמינה אותי לבית הקפה ההוא.

הכל נראה אבוד. דמיינתי את אלן יושבת ובוכה, ממלמלת לעצמה "לולה, לולה שלי, מה כבר עשיתי שלקחו אותך ממני?"

הבטתי בתמונה של לולה כילדה. היא נראית כמו מלאך. איך יכול מלאך שכזה להפוך לשד? איך אישה מדהימה ביופייה יכולה לחשוב שהיא המפלצת הנבזית ביותר בפריז?

כנראה שכך העולם עובד. אהבה נכזבת הופכת לסיוט אם לא מתגברים עליה. יש אנשים שיכולים לשכוח הכל, את כל החוקים, הערכים, והרגעים הטובים בגלל אמירה אחת שהם הכניסו לעצמם בראש. אנשם יכולים לעזוב את כל אהוביהם מאחור ולוותר על חלומם, רק בגלל אמירה אחת שהם הכניסו לעצמם בראש. יש אנשים שעוזבים את כל חפציהם ונותנים לאחרים להרגיש תחושת אשם עצומה, רק בגלל אמירה אחת שהם הכניסו לעצמם לראש.

אני חייבת להציל את לולה, לפני שזה יהיה מאוחר מידי.

וכבר לא אכפת לי אם היא הרגה את אלן או לא. אני חייבת להציל אותה. היא יתומה, היא אבודה, היא לא מבינה את דרכיהם של החיים, היא לא נותנת לזמן לעזור לה. אני חייבת להציל אותה.

***

: אז, התחלתי לחבר את הפאזל הגדול והמסובך שיש לי פה

בפנטום האופרה יש איש מפלצתי שמתאהב בזמרת אופרה. 

לולה חושבת שהיא מפלצת, והיא התאהבה בראסל.

הזמרת חושבת שפנטום האופרה הוא מלאך.

ראסל חושב שלולה היא הידידה הקרובה שלו שלא תפגע באף אחד.

אני חושבת שאני מתקדמת כאן. 

פנטום האופרה מתחבא בביוב.

לולה.... השאלה היא איזה ביוב?

והאם היא מתחבאת בביוב?

האם היא יודעת מי אני?

התחלתי להרכיב את הרשימה הזאת, ואז התחלתי להרגיש חסרת כוח שוב.

הכל התחיל להיות מעורפל,ניסיתי להתנגד. החזקתי בשולחן, בכיסא, הכיתי את הראש שלי בקיר כדי שהוא יעלם. ניסיתי לצרוח, שיעזוב אותי, שילך, אבל כל מה ששמעתי הייתה לחישה אחת קטנה:

"למה לך לעשות את זה ורוניקה? הכל אבוד בכל מקרה".

לולה- הסיפור האמיתיWhere stories live. Discover now