התנתקתי ממחשבותיי כאשר דייזי קראה לי. ראיתי מסמך במבנה של....שיר.
"לולה כתבה לנו את השיר הזה לפני חודש," דייזי אמרה והמשיכה, "זה שיר ממש כבד".
עוד שיר...מעניין....אולי דייזי יכולה עוד לעזור לי אחרי הכל.
ועוד שיר רגע לפני הבריחה שלה, או אולי בזמן שהיא נעדרה, יכול להיות שזה יעזור לי יותר משיריה הישנים.
גבעות/לולה ויולט
הוא קרא בשמי,
אך לא אמרתי לו דבר.
גבעות חסמו אותי
מיופיו הנהדר.
אכלתי מהתפוח המורעל
ועכשיו אני נופלת,
אל התהום.
התהום נראה כמו דבר כה מושלם פתאום.
התמכרתי לריח הסכנה.
התמכרתי ללילות ללא שינה.
הוא קרא לי
אך לא אמרתי לו דבר.
גבעות חסמו אותי
משקרו המר.
"אנחנו להקה רק עם בנות, אבל להקה כבדה, אז השיר הזה די התאים" דייזי אמרה והמשיכה, "הפזמון הוא אינסטרומנטלי* , לכן יש רק שני בתים".
לא ידעתי אפילו מה לענות לדייזי. השיר הזה הרבה יותר טוב ממה שלולה הייתה כותבת פעם.
"נהיית קצת יותר שקטה מהפעמים האחרונות שהיית כאן, אה?" אמרה דייזי וצחקה.
"סליחה, פשוט עכשיו מובנים לי כל-כך הרבה דברים, אני יכולה להדפיס את השיר הזה?" אמרתי לה במהירות.
"אמממ טוב, למרות שזה לא נראה לי עד כדי-כך שימושי..." אמרה דייזי, אך קטעתי אותה באמצע ואמרתי במהירות: "תאמיני לי, במקרה שלי זה אחד מהדברים היותר שימושיים שיש לי עכשיו ".
דייזי הדפיסה את השיר, ושאלתי אותה: "מתי בדיוק היא שלחה לך את זה?"
"לפני חודש, בערך בתחילת יולי" היא אמרה לי.
תחילת חודש יולי! זה כמה ימים אחרי ההיעדרות!
אני צריכה להזכיר לעצמי לחקור את השיר הזה יותר שאני אוכל.
"את יודעת אולי עוד פרטים על לולה? או אולי....מה קרה לראסל?" אמרתי לה בגימגום.
"אויש, תירגעי, יש לי מספיק מידע להגיד לך" אמרה דייזי וניסתה להרגיע אותי.
"אני יודעת שלראות את ה'אהוב המלבב והנאמן שלך' ככה בשוק זה מלחיץ, אבל תירגעי אישה! את תמיד היית לחוצה כזאת, תרפי קצת מעצמך!" היא אמרה לי בקול רם.
שאני חושבת על זה, יש משהו בדברים שהיא אומרת. אולי היא יכלה לעדן את המילים שלה, אך יש בזה משהו. אולי השתחררות מכל הלחץ הזה הוא פיתרון משמעותי לכל העניין הנפשי שלי.
"ראסל קיבל שיחה ממישהו בבוקר. אני לא יודעת מי או מה זה היה, אבל עוד יומיים יהיו המון אנשים באיזור הזה, וזה קשור איכשהו אלייך. אני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך, אבל אני חושבת שאני יכולה לעזור לך".
היא קרעה שני גזרי נייר מהתחתית של הדף בו היה השיר, רשמה את מספר הפלאפון שלה על אחד מהם ונתנה לי.
"אני אדבר איתך בעוד יומיים, תני לי את המספר שלך כדי שאני אוכל לדעת עם מי לתקשר. אני חושבת שאני אוכל לעזור לך, את מוצאת חן בעיניי" היא אמרה לי ונתנה לי את פיסת הנייר הריקה ועט.
רשמתי את מספר הפלאפון שלי על הנייר, לקחתי את המספר שלה, קמתי ואמרתי לה תודה.
"את יכולה להתקשר אליי גם אם את צריכה עזרה, את יודעת....משהו שיעביר לך מצב רוח רע" היא אמרה וחייכה אליי.
צחקתי קצת בלב, כי ידעתי מה הכוונה, ואמרתי לה: "ולפני שאני הולכת, תגידי לראסל שהייתי פה".
חזרתי לביתי עם עוד פרטים להמשך החקירה.
יש בי הרבה חששות, יש בי הרבה פחד, אבל מה שיהיה- יהיה.
הוא גם ככה היה צריך לקרות מתישהו.
-----------------------------------------------------------------
*אינסטרומנטלי= מלווה בכלי נגינה, ללא מילים או קול של בן-אדם
(אינסטרומנט= כלי נגינה באנגלית)
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Mistero / Thrillerורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
