שחזרתי הביתה, התחלתי להבין משהו. רציתי לעצור את החקירה ולא להמשיך איתה כלל וכלל.
כבר לא יכולתי עם הבגידה הנוראית הזאת של ראסל. רק לדמיין אותם....זה עשה בי צמרמורת. במובן הרע.
אני לא יכולה לחיות עם העובדה הזאת. אני לא יכולה להמשיך לשבת ולתהות מה הוא עושה ברגעים אלה ממש.
ובכלל, זה רק כאב לי יותר שחשבתי עליו. האם זה מה שאני אמורה להרגיש כשאני מאוהבת? לפי הניסיון שלי, כן, אבל לא כאלה מחשבות יש במוחה של אישה מאוהבת.
אישה מאוהבת חושבת מה הוא עושה בשבילה כרגע, ולא על מה הוא עושה עם אישה אחרת . ואני לא אמורה להרגיש כאב שאני חושבת עליו בכלל!
הבן אדם הזה....הוא שבר את החומות שבלב שלי. הוא ניפץ את האבן שהייתה תקועה שם, ואני לא סירבתי לזה.
אני, ברוב טיפשותי, נתתי לבן-אדם הזה למשוך אותי לעבר בור גדול. אני הרשיתי לראסל להמשיך לאהוב אותי, אך לא שמתי לב לאיזה מקום זה הוביל אותי.
נכון, האהבה שלו והחום שלו השאירו אותי שבויה לו, אך אולי זה מה שהוא עושה עם כולן?
ואולי בכלל לא הרגשתי אהבה אליו? אולי זאת הייתה רק תלות? אולי הייתי יותר מידי בודדה בחיים ורק הייתי צריכה מישהו?
האם באמת אהבתי אותו?
כמעט בכל מערכת יחסים יש שבר. כמעט בכל מערכת יחסים יש סדק. והסדק שלנו הוא עמוק.
אני לא יודעת, אבל אני גם לא יכולה לבדוק, כי ברגע זה, המחשבות שלי נעלמו.
ונשבעתי לעצמי שלא אתאהב יותר, ונשבעתי לעצמי שעד המישהו המושלם אני אחיה את חיי לבד, אך לא יכולתי לשרוד את סבל החיים לבד. חיפשתי מישהו שיודע, מישהו שיקשיב, והוא היה האופציה המושלמת.
רק חיפשתי מישהו להיתלות עליו? אולי כל אהבותיי הישנות היו כאלה? אולי רק חיפשתי מישהו שידע מה אני מרגישה ויהווה לי מין תחליף לאהבה?
מבולבלת ישבתי בסלון, מעבירה מערוץ לערוץ בטלוויזיה. לא היה לי אכפת, כי רק חשבתי עליו. חשבתי על ה"עלינו" , אבל מבחינתי, המחשבה עליי ועליו ביחד כבר נעלמה.
*********
אני חושבת שבילבלתי אתכם בקשר למחשבות שלי, ולהגיד את האמת, גם בילבלתי את עצמי. החלטתי לסיים את הקשר הזה, בתקווה שזה יותר בטוח ויותר טוב לי.
אני הרגשתי בעננים שאני איתו, זה נכון. הדרך הזו הייתה נהדרת. אבל אני לא יכולה שמישהו בוגד בי מהצד. אני מרגשה עוד יותר אשמה על כך שאני יודעת את זה שאני בעצם מאהבת צדדית.
התקשרתי לטלפון בבית שלו. אף אחד לא ענה. שוב אותו ציפצו בלתי נסבל.
רציתי לבחון את כוח הסבל שלי, לכן צילצלתי שוב ושוב. עד שאחרי חמישה נסיונות, מישהו ענה.
"הלו?" ענה בחור כלשהו. זה לא היה הקול של ראסל.
"שלום זו ורוניקה. מי זה? פשוט אני לא מצליחה לזהות קולות בטלפונים"
"אל תדאגי- זה לואיס. מה קרה עכשיו?"
"אני צריכה לדבר עם ראסל, החלטתי שזה הסוף."
"אה..בהצלחה עם זה, יש בו המון כוח שיכנוע כמו שאת רואה, אבל אני חושב שאת עושה את הדבר הנכון. אם את צריכה משהו, אני כאן, ולפני מה ששמעתי, הכרת גם את דייזי".
ציחקקתי קצת, כי ידעתי שזה נכון, אך אמרתי ללואיס: "זה יהיה בסדר, אני חושבת שאני אסיים עם זה די מהר".
"ראסל," שמעתי את לואיס קורא לו, "ורוניקה רוצה לדבר איתך!"
שמעתי גם את דייזי צוחקת בקול רם ברקע, וזה נתן לי ביטחון. אולי דייזי נוקשה ותוקפנית, אבל ש לה אופי שקל מאוד לאהוב.
"ורוניקה? מה קרה?"
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Misterio / Suspensoורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
