לולה- הסיפור האמיתי

פרק 10- עקבות ראשונים (דם)

הוא דפק בדלת והלך. ניסיתי לרוץ ולראות מי זה, אבל הוא כבר לא היה שם. רק המכתב היה שם.

פתחתי אותו. שוב אותם גזרי עיתון. ולא היה שם הרבה.

"תבדקי את המייל שלך".

זה כל מה שהיה שם.

הוא בטח היה עצלן מידי כדי לכתוב הכל עם גזרי עיתון. חה.

או שלא היה לו זמן?

*****

הקלדתי במהירות את השם משתמש שלי. הלב שלי פעם בחוזקה, ולא ידעתי מה יקרה.

ואז ראיתי את ההודעה.

המייל חסוי. אבל הכותרת הייתה:

"עקבות ראשונים-דם"

ידעתי שזה לא יהיה טוב. ידעתי. הרוצח הזה הוא בן אדם מתוחכם. לא ידעתי אם כדאי לי לפתוח את זה עכשיו, אבל מצד שני...אין ברירה אחרת.

תמיד היה בתוך תוכי משהו שעצר אותי מלעשות דברים. תמיד הכל הרגיש לא נכון. תמיד היה שם מין פחד כזה שיכול להיות בסופו של דבר שיקרה לי נזק. וכבר לא אכפת לי אם פיזי או נפשי.

אבל אני חייבת. Que sera,sera*.

*****

" 'חירות,שיוויון, אחווה, או מוות!'

כך נאמר בסיפור המהפכני,

אבל האם האחווה נחוצה

כאשר אדם אחד הורס את שיתוף הפעולה?"

אוי ואבוי.

חירות שיוויון או מוות, זאת הקריאה של המהפכה הצרפתית!

ורגע.... יום הבסטיליה הוא עוד יומיים!

זה חייב להיות זה. עכשיו יש לי יומיים לברר מה הוא שאר המכתב.

בעצם, למה שאני לא אתחיל עכשיו?

*****

הוצאתי את כל מה שיש לי עד עכשיו מהתיק. ישבתי והתחלתי לנסות לקשר בין הדברים:

-התמונה של חמשת המוכרות: יכול להיות שזה קשור לזה איכשהו, נשים את זה בצד לבנתיים.

-השירים של לולה: לא,זה ממש לא קשור, כבר פתרנו את החלק הזה. נשים את זה בחזרה בתיק.

-מסמכי לימודים: למה בכלל לקחתי את זה איתי?

-תמונות ל"מחזמר" : פתרתי את זה, אבל כנראה שאני עוד אצטרך את זה. נשים את זה בצד.

ואז שמעתי את הטלפון.

"ורוניקה וינטר, במה אוכל לעזור?"

"ורוניקה...זה ראסל, שלחו לי לפה משהו, אני חייב את העזרה שלך!"

"אני מיד באה" אמרתי וניתקתי את הפלאפון.

לא אכפת לי שזה עשר בלילה, אני נוסעת לדירה שלהם.

------------------------------------------------

*Que sera, sera= משפט מפורסם בצרפתית. תירגום: מה שיהיה, יהיה