לולה- הסיפור האמיתי

פרק 51-חזרה לעבר

הבטתי רגע לאחור. הסתכלתי כיצד האישה בכניסה לאכסניה מסתכלת לרגע על מודעה שלי שנתנו לה ובוחנת אם זו אני. לרגע נבהלתי, אך למזלי היא לא חשבה שזו אני.

כרגע אני מנצלת את המבטא הגרמני שעוד נותר לי ואומרת שאני כתבת גרמנייה בשם אמליה. משום מה האנשים פה בסביבה מאמינים לי. אולי לא כולם חושבים בצורה שבה אני חושבת.

הסתכלתי על הרכב שעמד ליד האכסנייה. זו הייתה מכונית גדולה מאוד, כנראה אחת מהיותר גדולות שראיתי. נכנסתי לתוך הרכב והתיישבתי במושב האחורי. דייזי ישבה במושב שליד הנהג, לידה ישבה אישה עם שיער אדום-כתום כהה. הבטתי מאחוריי, וראיתי חלקי תופים.

"אז כן מתאים לך בלונדיני! יותר מתאים ממה שחשבתי!" אמרה דייזי וצחקה

"אני חושבת שצריך להוסיף לה קצוות בצבע של השיער שלי. זה יראה נחמד" אמרה הנהגת והמשיכה: "אה, לא הצגתי את עצמי. הכינוי שלי הוא ג'יי.אל.אמ, השם מסובך מידי מכדי להגיד. אני מתופפת זמנית בלהקה של דייזי, ואני שמעתי עלייך המון".

שתיהן צחקו. חייכתי אליהן ואמרתי: "שאני חושבת על זה, אולי קצוות כמו השיער שלך באמת יתאימו לי". 

"את מרשה לג'ייד לצבוע לך את השיער? את בטוחה במה שאת אומרת?" שאלה דייזי וצחקה. ג'ייד התחילה לצחוק איתה ואמרה: "אל תדאגי ורוניקה, זה לא יכאב. אולי. טוב, סתם צחקתי, דייזי תעזור לי כי אני ממש לא ישרה".

דייזי הנהנה ואמרה: "פעם אחת ג'ייד עשתה לסולנית שלנו מוהוק , וזאת הייתה ההחלטה הכי גרועה שהסולנית שלנו אי פעם ביצעה!" 

המשכתי לצחוק איתן וזה הרגיש לי די משחרר. זה החזיר אותי לתקופת הנעורים שלי, שכל אחד רצה להתבלט ולהרגיש מיוחד. אני ניסיתי להרגיש מיוחדת במוסיקה, ושתי הבחורות האלה החזירו לי את ההרגשה הזאת. אני קצת מקנאה בהן שהן בעלות מספיק מזל כדי לחיות את רוח הנעורים הזאת כל יום מחדש.

ג'ייד (אני חושבת שזה השם שלה, אני די התבלבלתי כבר מכל השמות שלה) אמרה: "טוב, אז נלך לבית שלי כדי להשיג את הצבע ונלך לשל דייזי?"

"למה שלא נישאר אצלך?" דייזי שאלה את ג'ייד.

"אין לי בעיה, אבל אני לא יודעת אם השותפות שלי רוצות שאני אלכלך את כל הבית בצבע שיער. טוב, גם ככה הבית שלי מלוכלך בכל מקרה" היא אמרה ופנתה לכיוון הבית שלה.

המשכנו לנסוע לכיוון הבית של ג'ייד. הן השמיעו לי כמה מהשירים שלהן וזה ממש החזיר אותי עמוק לתוך הנעורים שלי. זה החזיר אותי עמוק לתוך התקופה שבה הגיטרה הייתה הכלי שגרם לי להיפנוזה, הבס היה הכלי שמשך אותי לכל מיני כיוונים והתופים הרעידו אותי. זה גרם לי לחזור לתקופה שבה האהבה שלי למוסיקה הייתה חזקה יותר מכל. האהבה לרעש, לקצב, לדבר הזה שגרם לי להרגיש כאילו מותחים את הגוף שלי לכל מיני כיוונים. הן גרמו לי להרגיש "שיכורה", גרמו לי להרגיש בתוך סחרחורת אחת גדולה שכללה בתוכה מין..... רוח חיה שרק מחכה להתפרץ. זה החזיר אותי לימים ההם, לימי הנעורים הטובים שלי.