האוטובוס המשיך לנסוע ולא ידעתי לאן אני הולכת. האיזור נראה לי כה לא מוכר, אך מרוב שהוא נראה לא מוכר הוא גם הזמין אותי להיכנס אליו. משהו בדברים האלה לפעמים מושך אותי לשם ולפעמים לא. לפעמים יש בי את הצורך הזה להסתכן, לאבד, לאהוב. אך לפעמים אני מרגישה כאילו איבדתי יותר מידי.
המשכתי להביט בהודעה שוב ושוב. אני בטוחה שאני רוצה לומר לראסל כמה דברים. אני בטוחה בזה שמתישהו, אין מה לעשות, אני אהיה חייבת לראות אותו שוב. הוא בטח ינסה להתעלם, ינסה לחשוב שאני לא נמצאת באיזור, אבל אני יותר מידי בולטת כדי לא להבחין בי. גם אם כל בגדיי כהים בשביל ההסוואה, גם אם אני לא מדברת הרבה, משהו במסתוריות הזו מושך אנשים. זה קורה הרבה ואני די אוהבת את זה.
*****
המשכתי לאבד את עצמי בתוך העולם הגדול הזה שנקרא "מחשבה". האוטובוס נסע רחוק יותר ואז הבנתי האיזור הזה הוא בעצם די מוכר. הוא עבר ליד גשר אלכסנדר והחלטתי ששם אני רוצה לרדת.
גשר אלכסנדר... כמה שאני אוהבת אותו. כשרק הגעתי לפריז לקחתי אוטובוס תיירים והוא היה אחד מהדברים הראשונים שראיתי. חשבתי שהגשר הזה מאוד רומנטי ומרשים, אך עכשיו אני מבינה שהוא פשוט יפה. המילה 'רומנטי' לא יכולה לתאר חפצים. היא גם לא יכולה לתאר אנשים. היא לא יכולה לתאר כלום, למעשה. כי כל העניין הזה הוא בעצם מופשט.
הוא משהו מיוחד. מין גשר כזה עם מלא פנסים, מעוטר קצת בזהב. לא ידעתי עליו הרבה, אבל מהפעם הראשונה שראיתי אותו, אפשר להגיד שהתאהבתי. וליד הגשר, ממש מולו, ניצבים שני עמודים גדולים ועליהם פסלים מזהב. אני אף פעם לא באמת הבטתי מקרוב על הפסלים וזה גם חלק מהקסם שלהם. יש שם מין סוסים כאלה זהובים, אני עדיין לא כל-כך בטוחה.
בכל מקרה, יצאתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת על הגשר. היה אפשר לראות את כל נהר הסן הצרפתי והרגשתי בעננים. ידעתי שמקום כזה אי אפשר לעזוב כל-כך בקלות.
ובכל זאת, למרות יופיו המדהים של המקום, ידעתי שיש לי עוד הרבה עבודה לעשות.אני צריכה לגלות את המכתב, ואת ההודעה, ויש עוד כל-כך הרבה שאלות שצריכות תשובה. ישבתי על ספסל בסביבה והבטתי בפלאפון שלי. כל מה שידעתי הוא שאני חייבת לבוא להופעה של הלהקה של דייזי שבוע הבא.
רציתי לשבת במקום הזה ולא לעשות כלום. רציתי להיראות ולהרגיש כמו סתם עוד תיירת, סתם מישהי ברחוב. אבל היו לי כל-כך הרבה שאלות ללא תשובה. רק כאשר הייתי שם הבנתי כמה המצב אבוד.
ניסיתי להכריח את עצמי לחשוב, אך לא יכולתי. איך אני מצליחה להרוס כל הרגשה טובה שכזו? כנראה שהקארמה עושה את שלה. או הגורל. או המזל. או שבעצם, זה כולם ביחד. כל אחד רוצה לחשוף מה הוא יודע, אז כשיש זמן הם מנסים. פעם אחת המזל ובפעם אחרת הגורל. רק כדי ששאר הרגשות יראו מהי החוזקה שלהם.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Misterio / Suspensoורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
