לולה- הסיפור האמיתי

פרק 18- עונש הספרניות

הכל כבר ארוז. ארזתי את כל מה שאני צריכה, אם מישהו יבוא וירצה לתפוס אותי.

אני כבר תכננתי את הבריחה. בדקתי את כל איזורי המילוט האפשריים בסביבה, פתחתי שערים נעולים בתוך סימטאות, ועשיתי את כל מה שאני יכולה למקרה שימצאו אותי.

השאלה עכשיו היא מתי הם ימצאו אותי. מתי הם יבינו שזאת אני.

מהבוקר הרגשתי משהו שאף פעם לא הרגשתי. אם פעם הזמן עבר בלי שאני אשים לב, עכשיו כל דקה שעוברת מכאיבה לי. אני מתכוננת לכל שנייה, אני מתכוננת למקרה ששמישהו יפרוץ את הדלת, או יתפוס אותי מאחורי הגב. אני מוכנה לכל דבר.

****

לקחתי את המחשב והתחלתי לנסות לחפש עוד פרטים. אני נואשת, אני אובדת עצות. אני חסרת ישע. ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה, לצערי.

אני חייבת לדעת עוד על לולה, כי בנתיים, שום דבר לא עוזר לי.

****

הבטתי שוב במכתב הראשון שהרוצח שלח לי. לא משנה מה, אני עדיין מנסה להגיד לעצמי שלולה לא רצחה אף אחד. אני עדיין מאמינה שיש לה שותף, אני לא מאמינה שילדה כזאת צחורה תוכל לרצוח מישהו בדם קר. 

אך מצד שני, כבר קרו דברים שאני לא האמנתי שיקרו. קרו דברים שבחיים לא חשבתי שיקרו. קרו דברים שלא הצלחתי להבין איך הם קרו. ואני עדיין מנסה להבין.

אני רוצה לדעת למה לולה עושה את זה. למה לולה מציבה לעצמה מטרה של הריגת האנשים האהובים עליה. אני רוצה לדעת למה לולה כל כך צמאה לדם. למה לולה צמאה לדם אוהביה.

****

 " 'חירות,שיוויון, אחווה, או מוות!'

כך נאמר בסיפור המהפכני,

אבל האם האחווה נחוצה

כאשר אדם אחד הורס את שיתוף הפעולה?"

המשכתי להביט בהודעה שוב ושוב ללא הרף.

ופתאום, בלי שום חשיבה מיותרת, הבנתי מה לולה עשתה.

פתאום, הבנתי מה היא רוצה לעשות.

ארבעת הספרניות היו החברות הטובות שלה. הן כנראה רקמו ביניהן מין שיתוף פעולה אחיד. לפי התמונה, אני יכולה לראות כמה הן נהדרות ביחד.

אבל, בגלל שהן קבוצה, הן מקבלות את אותו העונש. הספרנית ההיא שגילתה לי דברים על לולה,היא בעצם הרסה את שיתוף הפעולה!

אך האם זה אומר שהספרניות ידעו איפה לולה נמצאת?

האם זה אומר שהספרניות ידעו הכל?

האם זה אומר, שלאותן ספרניות פשוטות הייתה את התשובה לתעלומה מההתחלה?

עכשיו אני לעולם לא אדע. כי הרי כולן כבר לא פה.

ואני קיבלתי את עונשן. עונש הספרניות עבר אליי עכשיו.