תמיד שנאתי את התחושה הזאת לפני החלומות. אני מרגישה כאילו אני כבר לא שולטת על עצמי יותר. תמיד שנאתי את זה שמישהו בא פתאום ועושה מה שהוא רוצה עם גופי ושיווי המשקל שלי. כאילו מישהו מושך אותי לכיוון הרצפה, מישהו מנסה לגרום לי להיות מבולבלת ומסוחררת כדי שיוכל לשטוף את מוחי יותר טוב.
פגשתי את האיש הזה כבר המון פעמים. אפשר להגיד שהוא כבר היה מין ידיד קרוב.אולי אני נעזרת במחשבה שלי רק כדי לדבר עם מישהו?
כבר אין לי כוח אפילו לענות על השאלות של עצמי.
והנה, הרגשתי כאילו אני נופלת בתוך מערבולת ונוחתת בשום מקום. שוב פעם התגלתה לה אותה חשיכה, כאילו הייתה חדר ההמתנה שלפני החלום. זה השקט שלפני הסערה.
ואני חיכיתי, כהרגלי, ללא מצופה.
****
התעוררתי בתוך יער סבוך. היער הזה היה מוכר לי, אני כבר זכרתי אותו מאיפשהו. ראיתי חוטים קשורים לבול עץ מולי וקמתי בשקט.
הפעם היה לי הרבה יותר קל לקום וללכת. הייתה לי מין שליטה עצמית קטנה. אולי זה לא היה הרבה, אך הצלחתי לשלוט בעצמי איכשהו. בעזרת זה, היה לי יותר קל להאמין שיקרה משהו טוב.
טיילתי בתוך היער, אך לא היה בי פחד. הייתי נחושה להמשיך ללכת בתוך המחשבה שלי ולחפש רמזים. היה לי את האומץ לחקור מה מסתתר עמוק בתוך העצים הגבוהים והזקופים האלה, מה גורם לי להתחבא בתוכם.
האם המוח שלי מחזיר אותי לפה כדי שאני אתרכז בפירוש חלומות? והאם לחלומות האלו יש פירוש בכלל?
ובעודי חושבת על דברים אלו, רוח עזה משכה אותי הצידה. היא הייתה כה חזקה ופתאומית שעפתי בכוח על הרצפה והיא המשיכה להסתובב סביבי.
מישהו לחש אליי בקול לא מזוהה ואמר: "ורוניקה, אני רואה שמצבך השתפר, אך יש לפנינו עוד דרך ארוכה".
"אם זה דרך ארוכה לפני שנינו, למה אתה לא אומר לי שום דבר?"אמרתי לאיש הלא מוכר.
"כי אני לא קיים! את מדברת לעצמך! אני לא יכול להגיד לך את כל הדרך, את צריכה למצוא אותה לבד!" הוא אמר בטון כועס.
"אז למה אתה פה בכלל? למה אתה מנסה למשוך את תשומת ליבי ולמה אתה מבזבז את הזמן שלי אם אין לך מה להגיד לי?" אמרתי לו בטון ציני במיוחד.
"אוי ורוניקה, את לא הבנת אותי נכון ; אני לא אגיד לך את כל הדרך, אני יכול להגיד לך חלק ממנה. אני חייב להודות שהפעמים הראשונות שבהן הופעתי היו חסרות משמעות ורק נועדו כדי למשוך את תשומת ליבך. יצרתי את החלומות האלו דרך דברים שנמצאים בתוך התת מודע שלך, דברים שראית לאחרונה או שזכורים לך טוב מאוד. אבל בפעמים האחרונות שנפגשנו אמרתי לך הרבה דברים שיכולים לעזור לך. כדאי לך להקשיב למוח שלך, ורוניקה, כי הלב הופך אותך לטיפשה מוחלטת ואת מאבדת את כל הריכוז". לאחר שהוא אמר זאת, התחלתי להבין מהי הדרך שכדאי לי לפעול בה.
לפני שהספקתי לומר לו תודה, רוח נעימה עפה על פניי והתעוררתי. הבנתי שאני חייבת להתרכז במחשבותיי בלבד ובדרכי החקירה שלי, לנצל כל הזדמנות ולא לפחד.
עכשיו, צריך לחכות להזדמנות. גם אם זה יעלה לי ביוקר, אסור לי לחמוק משום דבר.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Misterio / Suspensoורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
