היה שם כתב. הכותרת הייתה "רצח הספרניות".
היה רשום על הרצח, שנקרא גם רצח יום הבסטיליה, והיה רשום ש.....שטביעות האצבע של הרוצח נמצאו על אחת הגופות.
ניסיתי לא להראות יותר מידי רגש, ניסיתי לא להראות לחץ. אבל ראסל הרגיש שרעדתי.
"הכל בסדר?" שאל ראסל.
"כן," אמרתי לו והמשכתי, "פשוט...עצוב שרוצחים אנשים חפים מפשע, ועוד ביום העצמאות"
"כן.." ענה ראסל והמשיך, "זה היה מקום העבודה של לולה נכון?
"כן..." אמרתי אך לא הוספתי עוד מילה.
כל מה שהצלחתי להבין באותם רגעים הוא שהם עוד יגיעו אליי.טיפשה ורוניקה, זה מה שאת.
"אני חייב ללכת." ראסל אמר ושתק. לא ידענו מתי נתראה שוב. לרגע גם לא הבנתי למה כל זה קרה.
האם באמת אני רוצה להמשיך עם זה? האם אני באמת רוצה לסכן את עצמי רק בשביל שאני ארגיש סיפוק?
"ראסל....אני לא יודעת מה לעשות" עניתי בשקט, בלי להסתכל עליו יותר מידי.
"למה את מתכוונת?"
"אני מתכוונת לזה ש....שאני באמת לא יודעת מה לעשות כרגע."
"תקשיבי, אני החלטתי את שלי. אני רוצה להיות איתך. אני ממש רוצה להיות איתך. עכשיו זאת ההחלטה שלך, את רוצה את זה או לא? "
ואז הדממה שררה בחדר. "אני אחשוב על זה" עניתי ולגמתי מהקפה שהיה על השולחן.
"אז תגידי לי שאת יודעת מה לענות לי, שלום" הוא אמר, הוציא קופסת סיגריות ויצא.
****
קשה לי. אני יושבת על הספה כבר חצי שעה וחושבת עליו. חושבת על העתיד שלי.
ולא אכפת לי מה יחשבו. באמת שלא אכפת לי. השאלה היא, מה לולה תעשה?
מה לולה תעשה אם היא תדע שאני וראסל אוהבים אחד את השני?
ישבתי על הספה, קפואה ורועדת. רועדת מפחד, יאוש, מהכלום הזה ששורר לי בלב.
החלטתי לצאת. לצאת לאנשהו, לכל מקום. כל מקום ישמח אותי עכשיו.
התלבשתי, יצאתי בשקט מהבית ונעלתי את הדלת. ובדיוק אחרי שנעלתי את הדלת, הטלפון צילצל.
ניכנסתי הביתה ועניתי לו. "ורוניקה וינטר?" שאל האיש שדיבר איתי.
"כן, זו ורוניקה וינטר, במה אוכל לעזור?"
"שלום, קוראים לי פייר. אני מרגיש שאישתי בוגדת בי כבר זמן מה, היא לא מספרת לי מה היא עושה, חוזרת הביתה בשעות מוגזמות, ונעלמת לפעמים סתם כך".
"בסדר, אתה יכול להיפגש איתי? אני לא יכולה לנהל חקירות כך סתם בטלפון".
"כן, זה בסדר אם אני אבוא למשרד שלך בעוד כחצי שעה?"
"נהדר, אז ניפגש בעוד חצי שעה. להתראות" אמרתי, אך הוא כבר ניתק את השיחה.
שכחתי לגמרי מה"משרד" שלי. הוא מין שולחן ליד הסלון, מין שולחן לבן ושני כיסאות לידו. סידרתי קצת את הבית וחיכיתי לפייר.
הוא לא נשמע צעיר. בטח בסביבות אמצע שנות השלושים. אך מה שהוא מספר באמת נשמע כמו בגידה. אולי חקירה אחרת תרחיק אותי קצת מהמחשבות הפסימיות, החשוכות והלא ברורות שלי על לולה. אולי המצב כן משתפר, למרות שהעתיד שלי לא נראה טוב. אולי החקירה הזאת גם תעזור לי להתחמק מהמשטרה.
YOU ARE READING
לולה- הסיפור האמיתי
Детектив / Триллерורוניקה וינטר, חוקרת פרטית שגרה בפריז, אף פעם לא ניהלה חקירות יותר מידי מסובכות. אך יום אחד, היא מקבלת שיחת טלפון שמשנה לה את כל החיים... בחקירה הזו, היא מחפשת אישה נעדרת בשם לולה ויולט, שבזמן היעדרותה היא שולחת מכתבים לורוניקה ורוצחת את קרוביה. תו...
