לאונרדו-
אני מת לדעת מה קרה לה. מה השפיע עליה בצורה חזקה כלכך שגרמה לה לתגובה כזאת חזקה. אני רוצה לדעת מה גרם למבט החלול בעינייה היפות.
אני רוצה לדעת מה שבר אותה ככה. מריאנה היא לא אחת שמראה חולשה אבל פה, היא פאקינג נשברה. נראתה רדופת אימה.
ראיתי את מריאנה האחרת, המופנמת, השבורה, הסגורה, הפוחדת. זה לא אפיין אותה.
היא פחדה כשקלטה שראיתי אותה במצב הזה. היא פחדה שראיתי אותה במצב פגיע. היא פוחדת להראות חולשה.
היה נראה שעברה הרבה לפני שהגיעה לניו יורק, מה היא כבר הספיקה לעבור?!
אני פאקינג אהרוג את האדם שגרם לה לכל זה. אני לא אתן שיפגעו בה יותר.
אני חושב שאני מתחיל להשתגע. האובססיביות שלי לגביה עוד תהרוג אותי.
_______________________________________
לאחי ולי יש קשר מיוחד. הוא דומה לי ואני גאה בזה.מאז ומתמיד סטיבן ואני היינו אחים קרובים. שמרתי עליו, בתור אחיו הגדול. כשהוריי נטשו אותנו והעבירו אותנו למשפחת אומנה הייתי דואג לו, כמעט כמו אבא.
כשגדלתי, בגיל 20 עברתי לגור בדירה יחד עם אחי ושם למדנו להסתדר יחד, לעבוד יחד.
אך בחורות, זה היה עסק אחר. מעולם לא הצלחתי להחזיק קשר זוגי, אף פעם. אני לא בנוי לאהבה. אני פוחד שינטשו אותי. התקפי הזעם שלי משתלטים עליי לפעמים, ללא כל התראה.
כל זה, בגלל נסיבות העבר.
אבל את מריאנה, אני רוצה. אני סקרני לגביה, היא תעלומה שאני אפתור. אני אבין מי פגע בה, מה גרם לה להיסדק כלכך עמוק.
אני אבין למה היא נמנעת מרגשות, נמנעת ממני כשכל גופה צועק כן.
אף פעם לא אבין אותה. יש משהו שמסתתר מאחורי זה. היא שונאת מגע, אני מרגיש את זה באוויר בנינו. אך בו זמנית, גופה משתוקק אליי, למגע שלי. אני אף פעם לא אבין מה חולף לה בראש.
סטיבן נכנס למטבח "בוקר.." מלמל בעייפות קלה.
"בוקר" השבתי, מתיישב בספה עם הקפה שלי.
סטיבן התיישב לידי עם הנס שלו.
"אני מבין שיש בחורה שמשגעת לך את המוח, החדשה" אמר.
מה?!
זה עד כדי כך בולט?
משכתי בכתפיי "לא יודע, אני פשוט מסוקרן לגביה. היא תעלומה בשבילי".
"זה נראה כאילו אתה דלוק עליה. תזיין אותה ותשכח ממנה" אמר לי חזרה כשקם והניח את כוסו בתוך הכיור.
לא הגבתי לו. אולי אעשה את זה, רעיון טוב. אני רק לא בטוח אם היא תצא לי מהראש הדפוק שלי. היא נמצאת לי כבר בחלומות.
"אל תדאג, היא תהיה שלי" אמרתי לו והוא חייך אליי "אני מכיר אותך והחיוך הקטן שיש לך מבהיר לי שיש לך כבר תוכנית".
הוא צדק. אני אכבוש את ליבה.
"אני אגלה את כל מה שהיא מסתירה" אמרתי בהבטחה, חיוך ערמומי נפרש על פניי "היא תיכנע לי".
ואני אגרום לה לדבר.
_______________________________________
יום למחרת, מריאנה הגיעה צועדת בביטחון עם מבט קר על פניה לעבר מתחם ההלבשה. חזרה לעצמה האישה הזאת. אני כבר לא רואה את הפגיעות בעיניה, היא מסתירה זאת היטב.
הרגשות שלה כבר לא נראים בפניה, היא נסגרה שוב לחלוטין. למה היא עושה את זה?!
הרגש שבה כלכך יפה לה. הפגיעות שלה יפה לה. אך היא מעדיפה את הקור והביטחון בתור מסיכה. מסיכת פאקינג שקר.
היא לא חייכה לעבר אף אדם הבוקר, בונקר.
עיניה סרקו את המקום מחפשות אדם מסויים עד שננעלו עליי. פאק עם העיניים שלה. הן כלכך יפות.
שמתי לב שפיה התעקל מעט, לחיוך בלתי מוסבר. היא התקדמה לעברי, הטייץ הצמוד שלה הדגיש את רגלייה. הגופיה שלבשה חשפה מעט את שדייה. היא נוטפת אש.
היא נעצרה לפניי, ממש כמה סנטימטרים ממני.
"שלום מריאנה" אמרתי לה בחיוך קטן אך נשמע מקולי שלא הייתי מרוצה מההתחמקות שלה.
היא לא החזירה לי שלום, היא התכופפה לעבר אוזני ולחשה לי בצרידות "אני באתי להבהיר לך דבר אחד. מה שקרה אתמול, לא יחזור על עצמו. מה שראית שם, נגמר. העדינות שלי שראית שם, לא קיימת יותר. אל תנסה להבין אותי כי לעולם לא תצליח, לאונרדו" אמרה לי והתרחקה.
אחזתי בידה, מושך את גופה לאחור. גופה נתקע בשלי ואני חייכתי ולחשתי לאוזנה בטון המפתה שלי "את יודעת שאגלה הכל. אני עדיין מחכה להסברים. שום דבר מזה לא נעלם. את חיה את העבר שלך. העדינות שלך, פאקינג קיימת והכאב שלך, היה אמיתי. אז לעזאזל עם זה, אין לך מה להכחיש" לחשתי לה חזרה והיא התנשמה כשהמשכתי "הגוף שלך מגיב למגע, את רוצה אותי אבל את כל פעם מתרחקת ונסוגה. ממה את כלכך מפחדת מריאנה?" שאלתי בהתגרות "פוחדת מאהבה?".
מריאנה לא הגיבה.
"נעלמה לך הלשון?!" המשכתי, נשימותיי עליה ולשוני מלקקת בעדינות את צווארה.
שמתי לב שגופה קפא מעט תחת לשוני. "את אוהבת את זה?!" שאלתי בשעשוע.
לאחר כמה שניות של שקט מריאנה הסתובבה אליי, מתאפסת על עצמה "אני לא פוחדת מכלום לאונרדו. אני לא מחפשת אהבה ולעולם לא תהיה לי אחת כזאת. אתה ואני, לעולם לא יקרה אז תמשיך לחלום מותק כי יש לך עוד חיים שלמים לחלום על זה" הגיבה לי בהתרסה.
פאק. היא כלכך טועה.
"תחזרי על זה שוב" דרשתי, ידיי נקמצו לאגרופים. למה היא לעזאזל מפחדת מאהבה. למה היא מפחדת להרגיש. כלכך הרבה דברים לא מוסברים לי.
"שמעת מה אמרתי" אמרה לי חזרה, משלבת את ידייה. חזה התרומם מעט וחשף אפילו יותר משדייה. פאק כמה שזה מחרמן אותי.
פסעתי לעברה צעד והיא התרחקה מעט.
אנחנו נמשיך לשחק ככה, עד מתי?!
YOU ARE READING
My weakness
Roman d'amourמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
