לאונרדו-
היא צריכה ללמוד לא להפחיד אנשים. היא צריכה ללמוד לקבל את העונש שלה.
היא צריכה לתת לי כלכך הרבה תשובות.
"למה עשית את זה למליסה?" שאלתי שוב ברוך מפתיע כשידיי טיילו על ירכיה. העור שלה רך כלכך.
"אני-" התחילה לומר וזזה מעט תחת ידי "אני שונאת אותה. היא מתנכלת אליי ומתגרה בי המון. אני לא רוצה שהיא זאת שתעשה את הקמפיין במקומי. אני לא אהיה מנקה" אמרה לי בנחישות אך ראיתי שעיניה מהבהבות.
הבנתי. פסיכית האישה הזאת.
"ובגלל זה החלטת לנעול אותה בחדר חשוך ומבודד? לכמה זמן תיכננת שתהיה שם?!" הקשיתי עליה בשאלות והמשכתי להעביר את ידיי על גופה באיטיות.
מריאנה הביטה בעיניי, חצויה "זו הייתה השיטה היחידה לגרום לך להחזיר לי את התפקיד" הסבירה לי ברוגע.
האמת, היא צודקת.
רגליה רעדו תחת ידיי ללא שליטה. בהיתי בפניה ובשפתיה הדקות. היא כלכך יפה.
"וכמה זמן תכננת שתהיה שם?" שאלתי אותה בעוקצנות "שבוע?".
היא נענעה בראשה "לא.. תכננתי לשחרר אותה בסוף היום".
צחקתי "בטח".
מריאנה גילגלה את עיניה, פאק זה כלכך מחרמן "תאמין לי או לא. לא אכפת לי למען האמת" אמרה לי.
העברתי את ידי הימנית בפניה וחפנתי את סנטרה. רכנתי לעברה ולחשתי לשפתיה "אני רוצה לטעום אותך".
מריאנה הביטה בי מבולבלת "אל תעשה את זה" ביקשה בשקט.
העברתי את ידי על שפתיה ואמרתי "יגיע יום ואטעם את כולך".
שיחקתי בחולצתה ובאתי להרים אותה מעט.
"לא" קולה של מריאנה נשמע חזק, מזהיר אותי.
"אל תעשה את זה" אמרה שנית וניסתה לשחרר את ידיה מהקשירה החזקה שקשרתי אותה.
כשאומרים לך לא לעשות, אתה עושה דווקא.
"למה לא?" שאלתי חזרה באי הבנה "את אוהבת את המגע שלי, אל תיסוגי ממני"
פאק הפה הקטן שלה.
"אני לא..-" לא הצליחה לומר והיה נראה שעינייה נכבו פתאום.
"מה קורה?" שאלתי אותה והרמתי מעט את חולצתה.
הצלקות שראיתי בפעם הקודמת נראו גדולות הרבה יותר ממה שזכרתי ופאק.. מי עשה לה את זה.
"לא.. תפסיק!" צרחה עליי וניסתה להשתחרר אך לא הצליחה.
הצלקות שלה נראו עמוקות מאוד. לפחות שלושה סימנים היו על ביטנה. העברתי את ידי באיטיות על הצלקות שלה, חוקר אותן.
"יש לך בעוד מקום צלקות?" שאלתי והזעם החל להיבנות בתוכי. מי פאקינג מעז לגעת בה ככה.
מרינה נענעה בראשה בלחץ "לא" אמרה.
שקר.
"את משקרת לי" אמרתי בעובדה ועינייה נראו חוששות מעט.
"שחרר אותי" אמרה בקול רועד "אל תלחץ עליי".
הרמתי מעט את השורט שלבשה וחשפתי עוד כמה צלקות קטנות. פאק.
עיניה נראו כבויות כששאלתי אותה "מי העז לעשות לך את זה?!".
מבט רציני היה על פניי והיא ראתה זאת.
מריאנה נענעה בראשה "אף אחד".
אלו היו המילים שהתנוססו באוויר במשך כמה שניות. לא הוצאתי מילה מפי והיא לא הסתכלה אל תוך עיניי.
אחזתי בראשה בשתי ידיי ואילצתי אותה להביט בי "מי עשה לך את זה" שאלתי שוב בעדינות מפתיעה.
מרינה נראתה מובסת, כאילו נגעתי בנקודה רגישה אצלה.
"זה תאונה?" שאלתי כשלא ענתה והיא לא הגיבה. עינייה רק הגיבו למילה הזאת.
"גבר?" המשכתי לשאול והיא עצמה את עינייה כאילו לא רוצה לדבר על זה.
מה עובר עליה. אני רוצה לדעת.
"תפסיק לנסות להוציא ממני מידע" אמרה לפתע בטון רציני "אתה לעולם לא תצליח".
יש סביבה הרבה חומות שאני אצטרך לפרוץ כדי להגיע אל המידע. היא הקיפה את עצמה בהרבה מחסומים. היא בורחת ממשהו.
"היה לך חבר אי פעם?" שאלתי אותה שאלה שתפסה אותה לא מוכנה.
מריאנה נשמה עמוק והסתכלה אל תוך עיניי "לא עניינך" סיננה במבט מצמית.
פאק. אם המבט הזה היה יכול להרוג הייתי כבר מת.
"אם תשחרר אותי אשקול לענות לך אבל התשובה תהיה אותה תשובה. לא." אמרה לי.
נאנחתי "את בורחת ממשהו או ממישהו. אין לך סיבה אחרת להגיע לניו יורק בשביל חברת דוגמנות. הרי באנגליה יש המון חברות אחרות." אמרתי לה.
"אמרתי לך" אמרה בעקשנות "אני רציתי שינוי".
היא מסרבת לענות לי את האמת.
"בואי נעשה דבר כזה" אמרתי בחיוך קטן "את תשאלי אותי כל שאלה שתרצי ואענה לך בכנות בתנאי שאת תעני לי על שאלה אחת.
תאמיני לי שגם לי יש דברים להסתיר".
עיניה נדלקו כאילו אמרתי לה שזכתה בלוטו אך שניה אחרי היא נראתה מהוססת.
"אני אוותר" אמרה לי "העבר שלך לא מעניין אותי".
אני רואה את השקר כתוב לה במצח.
צחקתי.
מריאנה רק סקרה את פניי "שחרר אותי הידיים מתחילות לכאוב" אמרה וניסתה להוזיז את ידייה אך כלום לא קרה.
"אני אשחרר אותך אבל אבהיר לך משהו. את הקמפיין הזה מליסה תעשה. לך לא מגיע לעשות אותו" אמרתי לה ופרמתי את הקשרים שבידיה.
רגע אחד היא הביטה בי וברגע השני ידה סטרה לי בחוזקה "תיחנק" לחשה בארסיות "אני מתעבת אותך".
"אני יודע שלא" הגבתי כשנתתי לה לקחת את המפתחות ולצאת מהחדר.
שיפשפתי את לחיי ולחשתי לאוויר הקר "אני עוד אגלה מה את מסתירה מתחת לכל המסיכות שלך מריאנה".
YOU ARE READING
My weakness
Romanceמריאנה- רגש הוא חולשה ואהבה היא החולשה הגדולה ביותר. נחסמתי רגשית מאז שיברון הלב הגדול שלי, אהובי דניאל נקלע לתאונת דרכים ומת. הוא השאיר בי געגוע וכאב עצום שלעולם לא יחלוף. הסתגרתי, הקמתי סביבי הרבה חומות, לא נותנת לעצמי להתאהב שוב. הפכתי לקרה ותוקפ...
