My weakness

פרק 13- פחד

מריאנה-
פאק. לא טוב. לאונרדו חושד בי. אם יתגלה לו שנעלתי את מליסה בחדר השרתים אני אהיה בצרות.

אבל לא אכפת לי. הגיע לה. היא מטמטמת לי את המוח. מתגרה בי כל יום מחדש. נמאס לי ממנה. היא רוע.

כמה אני יכולה להכיל?!

"מריאנה, למשרד" קול בקע מהכריזה, לאונרדו.

די צפוי הייתי אומרת. הלכתי למשרדו רואה בדרך את מליסה מחייכת אליי חיוך אכזרי. פאק. הוא עלה עליי. הוא מצא אותה.

מליסה התקדמה לעברי בזעם "את!" צרחה עליי ודחפה אותי אחורנית "חתיכת כלבה!". לא הספקתי להכין את עצמי, גופי מעד אחורנית אך עצרתי את עצמי לפני הנפילה ואחזתי בקיר "מה.." סיננתי בשיניים חשוקות.

"אני מתעבת אותך" המשיכה בזעם "את כלכך הולכת להסתבך עכשיו".

עיניה רשפו זעם ופי התעקל לחיוך קטן "אל תדאגי אני אסתדר מעולה" אמרתי ועקפתי אותה היישר למשרד של לאונרדו.

פתחתי את הדלת בלי לנקוש ונכנסתי "רצית משהו?" שאלתי.

"שבי" לאונרדו הרים אליי את ראשו ועיניו נפגשו בשלי. חמימות קטנה התפשטה בלחיי.
פאק. אסור לי להתאהב בו. אף פעם.

התקרבתי לשולחנו והתיישבתי בכיסא. הייתי בו הרבה פעמים שאני נשבעת שהכיסא מקבל את הצורה של התחת שלי.

עיניו הירוקות של לאונרדו נראו כועסות ושיערו השחור היה על מצחו. אף אחד מאיתנו לא דיבר. השקט והמתח היה באוויר.

כשבאתי לפתוח את פי לאונרדו הניף את ידו "תני לי לדבר" אמר לי וקם מכיסאו הנוח, מתהלך בחדר. עיניי עקבו אחריו עד שהתקבעו בידו שאחזה במפתח קטן.

לאונרדו חייך אליי חיוכון קטן שמבשר רעות התקרב לידית הדלת וסובב את המפתח, כולא אותנו יחד.

"מה אתה עושה" אמרתי לו מבוהלת אך מנסה לא להראות לו את הבילבול בפניי.

באתי לקום מכיסאי וללכת לעברו אך הוא סינן "תשבי ומהר".

הכעס שהיה במילותיו היה חזק. מילותיו הדהדו ברחבי החדר. לא הבטתי בפניו כשחזרתי להתיישב. הסתכלתי אל חלונות הזכוכית שהיו מולי ובנוף היפייפה.

שתי שניות לאחר מכן הווילונות כיסו את החלונות משאירות לי רק ברירה אחת. להביט בלאונרדו ובפרצופו הזועם.

"מה חשבת לעצמך" אמר באירוניה "לנעול את מליסה בחדר השרתים?!" המשיך והקניט "כלכך עלוב".

בלעתי את רוקי, לא מגיבה.

לאונרדו הלך לעברי ואמר בקול מסוכן "את הסתבכת בצרות רציניות עכשיו. אני צריך לטפל בך".

קמתי במהירות מכיסאי רוצה לקחת לעצמי קצת שליטה וביטחון אך ידיו הגדולות הונחו על כתפי ולחצו עליי גורמות לי לשחרר אנקת כאב קלה.